כל מה שרצית לדעת על מלחמת האזרחים האמריקנית:
מלחמת האזרחים האמריקנית (באנגלית: The American Civil War) הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בארצות הברית בשנים 1861–1865.
11 מדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, הידועה גם בשם "הקונפדרציה".
בהנהגתו של ג'פרסון דייוויס, לחמה הקונפדרציה על עצמאותה מארצות הברית.
הממשל הפדרלי בארצות הברית נתמך בידי עשרים מדינות, רובן מצפונה של ארצות הברית, שבהן בוטלה העבדות, ובידי חמש מדינות שבהן העבדות עדיין הותרה, אשר נודעו כמדינות הגבול.
25 מדינות אלה, שנקראו האיחוד, היו בעלות בסיס אוכלוסייה נרחב יותר ותעשייה מפותחת יותר מאשר מדינות הדרום.
לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם (שרובה התרחשה בדרומה של ארצות הברית), נכנעה הקונפדרציה והעבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית.
הבעיות שהובילו למלחמה נפתרו רק בתקופת השיקום של האיחוד.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860, המפלגה הרפובליקנית, בהנהגתו של אברהם לינקולן, ערכה קמפיין נגד הרחבת העבדות מעבר למדינות שבהן התקיימה העבדות עד אז.
הרפובליקנים היו חסידים נלהבים של לאומיות, ובמצע הבחירות שלהם בשנת 1860 דחו כל צורה של איום לפירוק האיחוד, כהכרזה של בגידה.
לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות, ולפני שהממשל החדש תפס את מקומו ב-4 במרץ 1861, הכריזו 7 מדינות הכותנה על פרישתן מהאיחוד וחברו יחדיו כדי ליצור את הקונפדרציה של מדינות אמריקה.
הממשל היוצא של הנשיא ג'יימס ביוקנן וגם הממשל הנכנס בראשותו של אברהם לינקולן, דחו את חוקיותו של מהלך הפרישה, והחשיבו אותו כמרד.
שמונה המדינות הנוספות שבהן התקיימה עבדות, דחו את רעיון הפרישה בשלב הזה.
אף מדינה מעולם לא הכירה בקונפדרציה.
פעולות האיבה החלו ב-12 באפריל 1861, כאשר כוחות הקונפדרציה תקפו את המצודה של צבא ארצות הברית בפורט סאמטר שבמדינת דרום קרוליינה.
תגובתו של לינקולן הייתה גיוס של צבא מתנדבים מכל מדינה באיחוד כדי לכבוש מחדש את השטח הפדרלי.
תגובה זו הביאה להכרזת פרישה של ארבע מדינות עבדות נוספות.
שני הצדדים גייסו צבאות, כאשר האיחוד תפס את השליטה במדינות הגבול בתחילתה של המלחמה והטיל סגר ימי שלמעשה סיים את מכירות הכותנה עליהן נשענה כלכלתו של הדרום, וחסם את רוב הייבוא.
במזרח, הלוחמה היבשתית נותרה ללא הכרעה בשנים 1861-62, כאשר הקונפדרציה הצליחה להדוף את התקפותיו של האיחוד, שנועדו לכבוש את בירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, וירג'יניה.
בחודש ספטמבר 1862 הפכה הכרזת האמנציפציה של הנשיא אברהם לינקולן את סיום העבדות במדינות הדרום לאחת ממטרות המלחמה,‏ והניאה את הבריטים מלהתערב בנעשה.
‏
מפקד הקונפדרציה, רוברט לי, ניצח בקרבות בווירג'יניה, אך בשנת 1863 נעצרה התקדמותו צפונה והוא החל לסגת דרומה, תוך כדי אבדות כבדות, לאחר קרב גטיסבורג.
במערב השיג האיחוד שליטה על נהר המיסיסיפי, לאחר תפיסתה של ויקסבורג, ובכך חילק את הקונפדרציה לשניים.
האיחוד הצליח להפיק תועלת לאורך זמן מיתרונו בציוד ובכוח אדם בשנת 1864 כאשר יוליסס סימפסון גרנט נלחם בסדרה של קרבות לאורך היבשת נגד גנרל רוברט לי, בעוד הגנרל ויליאם שרמן כבש את העיר אטלנטה וצעד אל הים.
התנגדותה הצבאית של הקונפדרציה הופסקה לאחר כניעתו של לי בפני גרנט בבית המשפט באפומטוקס ב-9 באפריל 1865.
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה אחת מ"המלחמות הטכנולוגיות" הראשונות.
מסילות רכבת, טלגרף, ספינות קיטור ונשק בייצור המוני, היו בין הדברים שנעשה בהם שימוש נרחב.
התרגול במלחמה כוללת, שפותח על ידי שרמן בג'ורג'יה, ומלחמת החפירות שנערכה סביב פטרסבורג בישרו על מה שעתיד לקרות במלחמת העולם הראשונה ביבשת אירופה.
מלחמת האזרחים האמריקנית נותרה המלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית, עם כ-620,000 חיילים חללים ומספר לא ידוע של אבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית.
10% מקרב גברים בטווח הגילאים 20–45 במדינות הצפון נהרגו או נפצעו, כמו גם 30% מכלל הגברים הלבנים בטווח הגילאים 18–40 במדינות הדרום.
‏ ניצחונו של הצפון סימן את סופה של הקונפדרציה ושל העבדות בארצות הברית, וחיזק את כוחו של הממשל הפדרלי.
ההיבטים החברתיים, הפוליטיים, והכלכליים של המלחמה עיצבו את תקופת השיקום שנמשכה עד שנת 1877.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למלחמת האזרחים האמריקנית:
•מלחמת האזרחים האמריקנית