כל מה שרצית לדעת על מנחם בן גדי:
מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מלך על ממלכת ישראל בשנים 747/6 עד 737/6 לפנה"ס.
בתקופתו ממלכת ישראל הייתה משועבדת לאימפריה האשורית, והמס שמנחם העלה לה מוזכר אף באנאלים האשוריים.
מנחם בן גדי רצח את קודמו, שלום בן יבש, אך בניגוד לשני קודמיו הצליח לשרוד זמן רב יחסית.
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי עַל-יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן.
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל כָּל-יָמָיו.
בָּא פוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר-כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ.
וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יִשְׂרָאֵל עַל כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא-עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם-אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
– ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ז-כ"ב.
יש הסוברים ש"בן-גדי" מכוון להיותו בן שבט גד.
מנחם הצליח להחזיר לישראל מידת מה של יציבות פנימית, אך לא את שלטונה והשפעתה במרחבי ארץ ישראל וסוריה.
שלטונו נמשך 10 (או 11) שנה.
בתקופת שלטונו עלה תיגלת-פלאסר ג' על ישראל ומנחם העלה לו מס.
השתעבדותו של מנחם – למרות שמלך אשור כלל לא התקרב ולא סיכן את ממלכת ישראל – באה ככל הנראה על רקע מצבה המדיני המעורער של ישראל, ומעמדו האישי של מנחם, וייתכן שגם בשל האיום שנשקף לממלכתו מממלכת יהודה שהגיעה אז לשיאה.
על גודלו של המס השתמרו ידיעות במקרא: 1,000 ככר כסף = 3,000,000 שקל כסף (ישנם 3000 שקל בכיכר).
ומאחר שעל כל "גיבור חיל" הוטלה מכסה של 50 שקל משמע שהיו בישראל אז 60,000 "גיבורי חיל", היינו השכבה האמידה.
הטלת המס מוזכרת אף באנאלים של תגלת פלאסר השלישי, לצד הזכרת שמות מלכים נוספים שהעלו אף הם מס למלך אשור: "קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מארם דמשק, מנחם משומרון, חירם מצור, .
.
.
" (אנאלים משנת 738 לפנה"ס)
בחפירות שומרון התגלו בשטח המצודה, סמוך להיכל המלך, שרידי בנין ובו אולמות ששימשו, כנראה, מחסנים לאגירת כלי יין ושמן.
בתוך החורבות של האולמות הללו התגלו ב-1910, 75 חרסים ועליהם כתובות.
מהם 63 כתובים עברית בכתב עברי עתיק.
הם מהווים מערכת אחידה של מסמכים הכתובים לפי נוסחה חוזרת, כגון: (אוסטרקון 9) "בשנה התשיעית מן יצית (שם מקום) לאחינועם, נבל יין ישן".
אלו ככל הנראה חשבונות משלוח של נבלי יין ושמן שנשלחו לבית המלך כמס בעין מידי הפקידים שגבו אותם מבעלי האחוזות.
החוקר יגאל ידין סבור שיש ליחס חרסים אלו למנחם, ולקשרם למס שהטיל מנחם על "גבורי החיל".
החוקר חיים תדמור הצביע על כך שסברה זו אפשרית מבחינה כרונולוגית.
מנחם נשאר נאמן לאשור עד סוף ימיו, אך שושלתו לא האריכה ימים אחר מותו: בנו פקחיה הומת, לאחר שהספיק למלוך זמן קצר בלבד (שנתיים לפי מל"ב טו,כה), על ידי פקח בן רמליהו שנקט מדיניות אנטי-אשורית.