כל מה שרצית לדעת על מסוט ילמז:
אהמט מסוט ילמז (טורקית Ahmet Mesut Yılmaz) (נולד ב-6 בנובמבר 1947 באיסטנבול) הוא מדינאי טורקי וחבר האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה, ושימש בעברו כראש ממשלת טורקיה בשלוש כהונות נפרדות בשנות התשעים של המאה ה-20, סגן ראש ממשלת טורקיה, וכמנהיג מפלגת המולדת.
ילמז בעל תואר ראשון בכלכלה ומימון מאוניברסיטת אנקרה המשיך את לימודיו בתחום באוניברסיטת קלן בגרמניה בין השנים 1972 ו-1974.
הוא עבד בשוק הפרטי עד מאי 1983 עת היה בין מקימיה של מפלגת המולדת, ושימש כמשנה ליו"ר טורגוט אזאל.
כשהמפלגה ניצחה בבחירות שנערכו באותה שנה מונה כדובר הממשלה ולאחר מכן כשר התיירות והתרבות.
ב-29 בנובמבר 1987 מונה ילמז לשר החוץ של טורקיה וכיהן בתפקיד זה עד 20 בפברואר 1990.
הוא נבחר כיושב ראש מפלגת המולדת ב-15 ביוני 1991 לאחר שגבר על יריבו ילדרם אקבולוט והיה לראש ממשלת טורקיה ב-23 ביוני 1991.
כהונתו הייתה קצרה והסתיימה 5 חודשים לאחר מכן, עת מפלגתו איבדה את השלטון למפלגת הדרך הנכונה בראשותו של סוליימאן דמירל.
במהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים החלה המפלגה מאבדת מכוחה ומדיניותה הליברלית הכלכלית כמו גם תמיכתה בצירוף לקהילה האירופית הביאה לירידה בתמיכה בה בקרב אוכלוסייה מסורתית.
ילמז שב לכהן כראש הממשלה ב-6 במרץ 1996 כאשר עמד בראשה של ממשלת קואליציה עם מפלגת הדרך הנכונה, אך לא לזמן רב.
שלושה וחצי חודשים לאחר מכן קמה לראשונה בתולדות המדינה ממשלה ברשות מפלגה בעלת מצע מוסלמי, ונג'מטין ארבקן (Necmettin Erbakan) ראש מפלגת הרווחה (Refah Partisi) היה לראש הממשלה.
שלטונה של מפלגת הרווחה היה קצר מועד וב-1997 התחוללה ה"מהפכה הפוסט-מודרנית" (Post-modern darbe), כשהצבא הביא בהתבאויותיו להתפטרותו של ארבקן.
דבר זה פתח בפני ילמז את ההזדמנות להקים את הממשלה השלישית בראשותו וזו החזיקה מעמד מה-30 ביוני 1997 עד ה-11 בינואר 1999.
בבחירות שנערכו ב-1999 ספגה מפלגתו של ילמז תבוסה וזכתה ב-13.
22% מסך הקולות, שתורגמו ל-86 מושבים באסיפה הלאומית, וילמז התפטר מראשות המפלגה ב-4 בנובמבר 1999.
עם זאת הוא כיהן כסגן ראש ממשלת טורקיה בולנט אג'וויט במשך שנתיים ועד שמפלגתו של האחרון, מפלגת השמאל הדמוקרטי, הפסידה את השלטון למפלגת הצדק והפיתוח בראשות רג'פ טאיפ ארדואן ב-2002.
מפלגתו של ילמז לא עברה את אחוז החסימה בבחירות אלה והוא פרש מפוליטיקה ועסק בהוראה.
בשנת 2007 נבחר ילמז שוב לאסיפה הלאומית כמועמד עצמאי.
בשנת 2005 הועמד ילמז לדין בשל חשדות לשחיתות בתקופת כהונתו כראש ממשלה, אך זוכה שנה לאחר מכן.