כל מה שרצית לדעת על מסכת תמורה:
מַסֶּכֶת תְּמוּרָה היא המסכת השישית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה.
יש בה שבעה פרקים.
מסכת זו עוסקת בדין מיוחד בדיני קורבנות הנקרא "המרה" שפירושו הוא "השבת" הקדושה החלה על גבי קורבן והעברתה לבהמת חולין.
הלכות תמורה מבוססת על פסוק מספר ויקרא: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע, וְלֹא יְמִירֶנּוּ; וְאִם-הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל".
הרמב"ם (משנה תורה, ספר הקורבנות, הלכות תמורה) כותב בטעם מצווה זו כי:
"אך על פי שכל חוקי התורה, גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן; וכל שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם: הרי אמרו חכמים הראשונים, שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה.
ייראה לי שזה שאמר הכתוב: "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ", כעניין שאמר: "וְאִם-הַמַּקְדִּישׁ–יִגְאַל, אֶת-בֵּיתוֹ: וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף-עֶרְכְּךָ, עָלָיו".
ירדה תורה לסוף מחשבת האדם, וקצת יצרו הרע–שטבעו של אדם נוטה להרבות קניינו, ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו וניחם וייפדה בפחות משווייו; אמרה תורה אם פדה לעצמו, יוסיף חומש.
וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף, שמא יחזור בו; וכיון שאינו יכול לפדותה, יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא.
לפיכך סתם הכתוב בפניו, שלא יחליף, וקנסו אם החליף, ואמר "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ".
בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים.
כמו במסכתות רבות בסדר קדשים גם במסכת זו יש שינויי נוסח וחילופי גרסאות רבים.
מסכת זו מאופיינת בחזרות רבות על סוגיות ומהלכים בגמרא שמופיעים תחת המונח לישנא אחרינא.
המסכת היא הלכתית ברובה המוחלט והיא כמעט שאיננה עוסקת בענייני אגדה.