כל מה שרצית לדעת על מפלגת גשר:
מפלגת גשר ובשמה המלא תנועת גשר-תנועה לאומית חברתית הוקמה כמפלגה עדתית חברתית בשלהי הכנסת ה-13, בידי דוד לוי, שפרש מהליכוד עם דוד מגן ב-11 במרץ 1996.
לקראת בחירות לכנסת ה-14 התאחדה עם הליכוד וצומת במסגרת רשימת הליכוד-גשר-צומת.
לאחר מכן פרשה מהממשלה ומן האיחוד.
ב-23 בפברואר 1999 התרחש פילוג בסיעה: דוד מגן פרש מהסיעה המשותפת וחבר לחברי כנסת מהליכוד צומת והעבודה בהקמת סיעת "ישראל במרכז" (מפלגת המרכז).
מיכאל קליינר חבר לחברי כנסת מהליכוד בהקמת סיעת חרות.
חברי גשר הנותרים פרשו והקימו את סיעת גשר.
בבחירות לכנסת בשנת 1999 התאחדה עם מפלגת העבודה ומפלגת מימד במסגרת ישראל אחת.
לאחר מכן פרשה גם ממנה ויצרה סיעה בת שלושה מנדטים.
לוי הצטרף לממשלת אריאל שרון אך פרש ממנה.
ב-7 במרץ 2001 פרשו חברי גשר מישראל אחת.
לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות רבים בקרב חברי המפלגה.
באסיפה שהתקיימה על ידי חברי המפלגה בעקבות המעבר, נבחרה אתי שירז, שעמדה עד אז בראש מטה ההסברה במפלגה, לעמוד בראש במקומו של לוי.
רשימה בראשותה, עם שישה מתמודדים, הוגשה לוועדת הבחירות המרכזית, בצעד שדווח בתקשורת כמפתיע.
דוד לוי הגיב בעתירה הקוראת למנוע מחברי המפלגה מלקיים את "גשר", וביקש לפרק את המפלגה.
בפסק דין של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע כי המפלגה לא תוכל להתמודד בבחירות לכנסת ה-16 והחלטה זו נותרה על כנה גם לאחר ערעור שהוגש לבית המשפט העליון.
המאבק על שימור המבנה המפלגתי נמשך זמן רב לאחר הבחירות.
בעוד דוד לוי ותומכיו ביקשו לפרק את "גשר" ולהתייחס למעברו כאל היטמעות המפלגה כולה בליכוד, שירז ושאר חברי המפלגה נאבקו למען המשך קיומה הפוליטי ופעילותה הציבורית, אם כי במתכונת חדשה, לטובת קידום הערכים החברתיים שעל בסיסם הוקמה.
לאחר שהוגשה בקשה לפירוק המפלגה, בתום מאבק המשפטי שארך מספר שנים לאחר מכן, החליט בית המשפט לאשר את הפירוק והמפלגה חדלה מלהתקיים.
דוד לוי אמנם נבחר לכהן בכנסת ה-16 אך בבחירות לכנסת השבע עשרה לא זכה למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת ונעלם מן הזירה הפוליטית.