כל מה שרצית לדעת על משאית גז:
משאיות גז היוו אחד מאמצעי ההשמדה של היהודים על ידי הנאצים במסגרת "הפתרון הסופי".
השמדת היהודים בשואה בוצעה במספר שלבים: תחילה, בהרג של בודדים (בתליה, בירי, בהכאה ובדרכים נוספות); לאחר מכן בבורות ירי; בהמשך על ידי משאיות גז ותאי גזים המופעלים בפחמן חד-חמצני, ולבסוף על ידי תאי גזים (רצח בגז ציקלון בה).
הרציחות בבורות הירי התגלו כבעייתיות, בעיקר עקב ההשפעה על המבצעים והיותן אמצעי גלוי מדי, לכן הגרמנים המציאו שיטת השמדה באמצעות משאיות גז.
האיינזצגרופן (עוצבות המבצע של האס דה) דחסו את היהודים למשאיות אטומות.
אל תא הנוסעים של המשאית חיברו את צינור המפלט של המנוע וכאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז תחמוצת הפחמן מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים והם נחנקו למוות.
בתום הנסיעה פתחו את תא המטען והשליכו את הגופות לקברי המונים שהוכנו מראש.
המחנה הראשון בו נעשה שימוש המוני במשאיות גז הוא מחנה חלמנו שבמערב פולין.
אלו שלא נחנקו למוות (לרוב תינוקות), נוֹרוּ בהגיעם לקבר ההמוני שהיה במרחק נסיעה משם באזור היערות.
לשיטה זו היו שתי מגבלות עיקריות מבחינת הגרמנים: למשאית אחת היה אפשר לדחוס כ-70 בני אדם – כמות מוגבלת יחסית לרצון ההשמדה, ואפילו לנאצים היה קשה להתמודד עם מראה הגופות שנחנקו.
לכן הוקמו מחנות השמדה עם תאי גזים יעילים יותר לצורך רצח המוני.
משאיות גז שימשו גם במסגרת "המתת חסד" להריגת נכים וחולי נפש במסגרת תוכנית T4, ולהריגת שבויים סובייטים בזקסנהאוזן ב1941.
ההערכה היא שבכל רחבי אירופה הכבושה נרצחו כ-700,000 יהודים באמצעות כ-120 משאיות גז.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות למשאית גז:
•שיטות הוצאה להורג
•מעשי טבח בשואה
•איינזצגרופן
•גרמניה הנאצית: פשעים
•רדיפות והשמדה