כל מה שרצית לדעת על משלחת שקלטון-רווט:
משלחת שקלטון-רוֹוֶט {באנגלית: Shackleton–Rowett Expedition (1922-1921) הייתה המיזם האנטארקטי האחרון של סר ארנסט שקלטון והפרק האחרון בעידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה.
המעלל, במימון איש העסקים ג'ון קווילר רווט, מכונה לפעמים "משלחת קווסט", על שם האונייה "קווסט", ספינה נורווגית ששימשה לציד -כלבי-ים והותאמה ליעדה החדש.
התוכנית המקורית של שקלטון הייתה לחקור את גזרת ים בופור של האוקיינוס הארקטי, אך הוא ויתר עליה כשממשלת קנדה לא נתנה לה תמיכה כספית.
"קווסט", שהייתה קטנה מכל אונייה אחרת ששימשה לחקר אנטארקטיקה, התגלתה עד מהרה כלא נאותה למשימתה, והתקדמותה דרומה הואטה עקב הביצוע הירוד של מפרשיה והבעיות התדירות שהתגלעו במנוע.
עוד לפני שעבודת המשלחת יכלה להתחיל לפי התכנון, מת שקלטון בתאו בספינה, מיד לאחר שהגיעה אל האי התת-אנטארקטי ג'ורג'יה הדרומית.
לאחר מות שקלטון התבטא חלקה העיקרי של המשלחת המוחלשת בשייט בן שלושה חודשים אל מזרח אנטארקטיקה, בהנהגת המשנה למפקד פרנק ויילד.
במימי האוקיינוס הזה באו תוך זמן קצר חסרונותיה של "קווסט" לידי ביטוי: מהירות איטית, צריכת דלק כבדה, נטייה להתנודד מצד לצד בים סוער ודליפה מתמדת.
הספינה לא יכלה להגיע אל מעבר לקו אורך 20° מזרח, הרבה מתחת ליעד המזרחי ששמה לה, וכוח המנוע הדל שלה לא עמד לה בניסיון להבקיע הרחק אל תוך הקרח האנטארקטי.
לאחר כמה ניסיונות כושלים לחתור דרומה דרך הקרח הדחוס, החזיר ויילד את הספינה אל ג'ורג'יה הדרומית, לאחר ביקור נוסטלגי באי הפיל, שם המתינו הוא ו-21 חבריו בתנאים קשים, במשך למעלה מארבעה חודשים, לחילוץ לאחר טביעתה של האונייה "אנדיורנס" במסע המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית שש שנים קודם לכן.
ויילד הרהר באפשרות של עונה שנייה, מועילה יותר, בקרח, ולקח את הספינה אל קייפטאון לתיקון ושיפוץ.
כאן קיבל הודעה מרווט, שהורה לספינה לשוב הביתה לאנגליה, ובכך הסתיימה המשלחת.
אף כי מסעה של "קווסט" איננו תופס מקום נכבד בתולדות חקר הקטבים, חשיבותו היא בציון סופו של העידן ההרואי וראשיתו של "העידן המכני" שבא אחריו.
מכל מקום, האירוע שהגדיר אותה בסופו של דבר בזיכרון הקיבוצי והעיב על כל פעולותיה, היה מותו הפתאומי של שקלטון.