כל מה שרצית לדעת על משנתו של גרשם שלום:
גרשם שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית וזכה להיחשב לראש החוקרים בתחום זה.
הוא היה הראשון שהשתמש בכלי מחקר אקדמיים לשם חקירת תחום זה ורבים רואים בו כמי שאחראי יותר מכל אחר לפופולריות העצומה של לימודי הקבלה במוסדות אקדמיה ברחבי העולם.
שלום נקט בגישה מחקרית פילולוגית זהירה, אשר נשענה לא רק על ניתוח ובקיאות, אלא אף על נטיות ביבליוגרפיות מובהקות.
במשך השנים התגבשה סביבו קבוצת תלמידים, אשר יצרה אסכולת מחקר בשם אסכולת ירושלים בתחום חקר הקבלה.
אסכולה זו רואה בקבלה יצירה אנושית, שיש לברר את תרומתה להיסטוריה היהודית, מבלי לנקוט דעה קדומה כנגדה.
דרכי עבודה אלו הבדילו את שלום מחוקרי קבלה שקדמו לו, ומשום כך הוא נחשב אבי חקר הקבלה בזמן המודרני.
כיום, ישנם חוקרי קבלה החולקים על חלק מתפיסותיו של שלום ואף נעשים ניסיונות להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע.
הניסיון לערער על משנתו של שלום אינו חדש.
אך בניגוד לעבר, אז יצאו חלק מהמחלוקות מזרם היהדות האורתודוקסית, הרי שכיום מרביתן באות מהאקדמיה.
חלק מהניסיונות לקרוא תיגר על תפישותיו של שלום באים גם מתלמידיו לשעבר, כתוצאה מיכולתם של החוקרים להגיע למקורות שלשלום לא הייתה אליהם גישה בתקופתו, לעשות שימוש בכלי מחקר חדשים יותר ולשלב לתוך עבודתם תחומי מחקר שונים.
במחקריו המפורטים, הוא לא רק התווה את המסגרת הכללית של תורת הסוד היהודית ותחם את גבולותיה, אלא גם מילא בְּתוֹכֶן את ראשי פרקיה, וזכה על כך להכרה ולהערכה רבה בעולם האקדמי בארץ ובעולם.
בהקשר למפעלו העצום של שלום, סיפר עקיבא ארנסט סימון כי בובר אמר על שלום את הדברים הבאים:
לכל אחד מאתנו יש תלמידים, יש בינינו כאלה שיצרו אסכולה.
אך רק אחד בינינו יצר מקצוע חדש (במדעי היהדות) – גרשם שלום.
– אברהם שפירא, "המורשה כמקור לתחייה, לזהותו הרוחנית של שלום", בתוך: גרשם שלום, עוד דבר, פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ן-1989, עמ' 13.