כל מה שרצית לדעת על משפטי מוסקבה:
משפטי מוסקבה היו סדרת משפטי ראווה שהתנהלו בשנים 1936 ו-1937 בברית המועצות בניצוחו של סטלין ובישרו את תקופת הטיהורים הגדולים.
מטרת המשפטים הייתה למנוע כל קריאת תגר על שלטונו של סטלין בעיקר מצד הבולשביקים הוותיקים.
בין הקורבנות נמנו וותיקי המשטר והמהפכה הסוביטית וכן ראשי המשטרה החשאית הסוביטית.
התובע במשפטים אלה היה אנדריי וישינסקי ואב בית הדין היה ואסילי אולריך.
רוב האשומים היו על עבירה לפי סעיף 58 (פשעים נגד המדינה והעם) בחוק הפלילי של ברית המועצות וקשירת קשר עם מעצמות המערב לרצוח את סטלין ומנהיגים אחרים.
בין הנאשמים ניתן למצוא את גריגורי זינובייב, לב קמנייב, קארל ראדק, מיכאיל טוכאצ'בסקי, ניקולאי בוכארין, אלכסיי ריקוב וגנריך יגודה.
רובם המכריע נידון למוות והוצאו להורג ביריה.
בנאום הסודי שנשא ניקיטה חרושצ'וב בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית בליל ה-24 – 25 בפברואר 1956, הוא גינה את המשפטים המבוימים נגד קומוניסיטים שהביאו למותם של חפים מפשע.
יחד עם זאת תהליך טיהור האשמים נמשך שנים רבות לאחר מכן.
בינואר 1989 דיווח העיתון פראוודה ש 25,000 בני אדם טוהרו לאחר מותם.
הסופר ארתור קסטלר תיאר בספרו הבדיוני אפלה בצהריים את מעצרו ומשפטו של בולשביק, כדמותם של בוכארין וראדק.
בספר מנסה קסטלר לענות על השאלה מדוע לוחמי מהפיכה וותיקים, שעברו מאסר ועינויים על ידי משטרים אחרים ולא נשברו, שיתפו פעולה (מרביתם) עם מאשימיהם והודו בהאשמות מגוחכות ומצוצות מהאצבע.