כל מה שרצית לדעת על מתקפת הנגד של 8 באוקטובר:
מתקפת הנגד של 8 באוקטובר הייתה קרב שהתחולל ב-8 באוקטובר 1973, בגדה המזרחית של תעלת סואץ, כחלק מחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים.
הקרב החל כמתקפת נגד של כוחות השריון של צה"ל, במטרה לפרוץ את הקו המצרי, שהתבסס בגדה המזרחית של תעלת סואץ לאחר צליחתה עם פרוץ המלחמה.
אלא שכוחות הצבא המצרי, שנערכו להתקפה זו, בלמו את הכוחות הישראלים ואף התקדמו ונאחזו בחלקים מציר החת"ם המרוחק 8-10 קילומטרים מתעלת סואץ.
הצלחת הצבא המצרי, יכולתו לעמוד מול צה"ל והתקדמותו, הביאו לתחילתו של ויכוח בקרב צמרת הצבא המצרי לגבי המשך המלחמה, בין קצינים שתבעו להצמד לתוכנית המקורית של היאחזות בגדה המזרחית ובין קצינים שרצו לנצל את ההצלחה ולנסות להתקדם אל קו מעברי הגידי והמיתלה.
בסופו של דבר, בלחצה של ברית המועצות, נערכה התקפה מצרית ב-14 באוקטובר וזו נכשלה כישלון חרוץ והיוותה את אחד הגורמים למעבר צה"ל ממגננה למתקפה.
כישלון מתקפת הנגד הישראלית הביא לדמורליזציה בקרב חלק מההנהגה הישראלית והיה אחד מהגורמים המרכזיים להחלפתו של אלוף פיקוד הדרום הישראלי, שמואל גונן ול"מלחמת הגנרלים" שהחלה בישראל עם סיום המלחמה.
כמו כן, התבטאויות סותרות של גורמים בהנהגה הישראלית בתקשורת לגבי מצבו של צה"ל, הביאו לתחילתו של תהליך בו ירד באופן זמני אמון הציבור הישראלי בדיווחים הרשמיים.
על נקודת המבט הישראלית על יום הלחימה ב-8 באוקטובר, כתב הסופר חנוך ברטוב:
"פרשת התקפת-הנגד של ה-8 באוקטובר מלאה אי-הבנות ובלבולים, הן בכל הנוגע לתוכנית כפי שניתרגמה הלכה למעשה בפיקוד-הדרום – כפי שהובנה באוגדת שרון מכאן ובאוגדת ברן מכאן – והן בשיבושים שחלו במשך היום.
אין בכוחי ואין בכוונתי – לפסוק הלכה לא ביחס ליום זה ולא ביחס לאירועים אחרים, שערפל קרב ממשיך לכסותם וסיפורי-ראשומון הופכים אותם לפקעת סבוכה.
"
– דדו 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, 1978, עמ' 82