כל מה שרצית לדעת על נאו-קלאסיציזם:
הנאו-קלאסיציזם או הנאו-קלאסיקה הוא כינוי של סגנון האמנות הרווח בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790–1840).
האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 הושפעה מאוד מהמהפכה הצרפתית, שהתרחשה ב-1789, ומהרעיונות שהובילו אליה.
לאורך המאה ה-18 היה בצרפת משטר מלוכני, וסגנון האמנות שזוהה איתו כונה הרוקוקו.
אמנות הרוקוקו נחשבה כאמנות מתקתקה ומנוונת, ציוריה עסקו בתיאור נשות החצר, תענוגות החיים ובעילוי מעמד האצולה והמלוכה, זאת בעוד רוב רובו של העם הצרפתי מתקיים בקושי ורעב ללחם.
המציאות החברתית והפוליטית בצרפת הובילה למהפכה הצרפתית.
המשטר השתנה והשלטון הפך רפובליקני.
כפי שהשתנה השלטון, כך השתנתה גם האמנות.
דור האנשים (והאמנים) שחי באותה תקופה דגל ברעיונות של חופש, שוויון ואחווה, והאמנים ביקשו לבטא ביצירותיהם רעיונות אלו ובעיקר לתת ביטוי לרעיונות של "פטריוטיזם" – אהבת המולדת ללא תנאי ונכונות להקרבה עצמית למען המדינה.
משטר הרפובליקה ושיתופו של העם בעיצוב אורח חייו קסמו לצרפתים שהפילו את המלוכה, ולכן בתחומי חיים רבים, ובעיקר באמנות, היו בצרפת של המאה ה-19 חיקויים רבים לסגנון הקלאסי של העת העתיקה, מתקופת יוון ורומא.
העדויות הארכאולוגיות והתגליות הרבות בתקופה זו חיזקו את הדעה כי בצורות ה"קלאסיות" יש הגיון אסתטי ופרקטי גם יחד.
ההשפעה ניכרה באדריכלות, בריהוט ובאמנות הפלסטית.
באמנות הפלסטית עסקו נושאי הציורים בדימויים וסיפורים מימי הרפובליקה הרומית תוך הדגשת רעיון הפטריוטיזם והשלכותיו מהעבר (הקלאסי) אל ההווה (הנאו-קלאסי).
הדרך שבה ניגשו האמנים לעשייה אמנותית הייתה על פי נורמות קבועות של האקדמיה לאמנויות.
האמנים פעלו בעקבות מאורעות היסטוריים בני זמנם תוך שימוש באירועים וסמלים מהעבר.