כל מה שרצית לדעת על נושא רומח:
נושא רומח (לעתים מכונים נושאי חניתות) הוא חייל רגלי שחימושו העיקרי הוא רומח.
ידית העץ הארוכה של הרומח עלולה להשבר בקרב, לכן חומשו נושאי הרומח גם בחרבות, פגיונות, אלות וכלי נשק אחרים.
נושאי רמחים הם מהחיילים הראשוניים בהיסטוריה שאפשר להבדילם מיתר החיילים בעזרת כלי נשק שבו הם נלחמו.
בתחילה, הרומח היה נשקו של חיל רגלים כבד ונושאי הרומח היו מוגנים בשריון רב.
עם הזמן עברה הבכורה בשדות הקרב לחיל הפרשים והאמידים העדיפו לשרת בחיל זה ולא בחיל רגלים.
המגמה הזאת הייתה חזקה במיוחד בימי הביניים.
היות שבימי הביניים בדרך כלל נקנו כלי הנשק והשריון בכספו של החייל עצמו (עם יוצאי דופן מעטים), נותרו נושאי הרומח רגלים לא מוגנים.
באירופה, דחקו חיל הפרשים והקשתים את רגלי נושאי הרומח משדות הקרב ומשקלם הלך והצטמצם בימי הביניים, עד שזכה לעדנה מחודשת בשיא ימי הביניים כשבקרבות דוגמת קרב קורטואה (1302) ובקרב גשר סטירלינג (1297) הביס חיל רגלים לראשונה בימי הביניים צבא אבירים.
רגלים אלה היו מורכבים בעיקר מנושאי רמחים.
בעת החדשה בלטו שני סוגים של חיל רגלים: מוסקטרים ונושאי הרמחים.
נושאי הרמחים היו צריכים להגן על המוסקטרים מהסתערות חיל הפרשים ומרגלים אחרים בגלל קצב האש הנמוך של המוסקט והדיוק הדל שהציע נשק זה לחייל.
עם התפתחות המוסקטים והמצאת כידון הרובה נעלמו נושאי הרמחים משדות הקרב האירופאים בראשית מאה ה-18, אם כי היו נפוצים עד המאה ה-19 בקרב כוחות גרילה שלא היו להם אמצעים לרכוש כלי נשק מורכבים יותר.