כל מה שרצית לדעת על נפוליון – חי או מת!:
נפוליון – חי או מת! הוא מחזה מאת נסים אלוני אשר הועלה לראשונה בתיאטרון בימות בחודש אוקטובר 1970.
המחזה נפתח בסוף המאה העשרים ובמרכזו השד של נפוליאון בונפרטה מצליח לברוח מעולם השדים, ולחזור אל המאה התשע עשרה במטרה להזהיר את עצמו מלפלוש לרוסיה.
במקביל רוצח שכיר בשם דון-בריגלה נשכר להביא את נפוליון "חי או מת", אך השניים, נפוליון המת והרוצח, מתקשים למצוא את נפוליון האמיתי מכיוון שישנו ריבוי של נפוליונים מתחזים.
המחזה הועלה במקור בתיאטרון בימות (בהנהלתו של יעקב אגמון) בשנת 1970, כמחזה מוזיקלי כולל שירים בהלחנתו של גארי ברתיני.
במאי ההצגה היה אלוני עצמו, המעבד המוזיקלי היה יוסי מר-חיים ואת התפאורה הכין שלמה ויתקין.
השחקנים: איצקו רחמימוב, יוסי פולק, אדית אסטרוק, שולה חן, גליה ישי, חנה רוט, הוגו ירדן, דובי גל, נורית כהן, קובי רכט ושמעון לב-ארי.
הייתה זו ההפקה הגדולה ביותר של התיאטרון עד אז: בהצגה השתתפו 11 שחקנים ו-4 נגנים, והוקלטו תזמורת גדולה ומקהלת רינת.
הוצאות ההפקה הסתמכו ב-214,000 ל"י, וההצגה זכתה לתמיכה בסך 30,000 ל"י מטעם משרד החינוך (הייתה זו ההצגה הראשונה ש"בימות" זכה לתמיכה ציבורית עבורה).
ההצגה זכתה לביקורות טובות ואולם ירדה מן הבמות כעבור שבועות ספורים, בסוף חודש נובמבר אותה שנה, עקב מחסור בצופים.
.
בטורו 'הטיוטות שלי' ניתח העיתונאי אורי קיסרי את הסיבות לכישלון ההצגה והסיק שהאשם איננו במנהל יעקב אגמון, וגם לא בבמאי המוכשר ניסים אלוני, ואף לא במחזאי ("ניסים אלוני לא בייש את ניסים אלוני, הבמאי את המחזאי") ומכאן הסיק קיסרי שהסיבה לכישלון ההצגה הוא ש"לקהל אין כשרון".
באביב 1979 הועלה המחזה מחדש על ידי התיאטרון הקאמרי, שוב בבימויו של אלוני, עם מוזיקה מאת ברתיני ותפאורה ותלבושות מאת שלמה ויתקין, הפעם בניהול מוזיקלי ועיבוד מאת אלכס כגן, ועם תאורה על ידי אברהם צברי, בהשתתפות: אורנה פורת, אורי לוי, יוסי פולק (השחקן היחידי מהליהוק המקורי), יוסי גרבר, יוסף כרמון, אלברט כהן, גבי קרן, דב רייזר, ששי סעד, לירון נירגד, אסתי קוסוביצקי, מיקי מרין ותמי אשל.
העילה להפקה המחודשת הייתה התעניינותו של הבמאי הנודע הרולד פרינס בהצגה, לאחר ששמע עליה מפי ברתיני.
עבור ההפקה המחודשת עיבד אלוני את המחזה מחדש, בין היתר הוא אפשר לדמותו של נפולאון המת, לקרום עור וגידים במהלך המחזה, להבדיל מהגרסה הראשונה בה הדמות הינה שד לאורך כל המחזה.
ההפקה המחודשת זכתה להצלחה גדולה, ובזכותה המחזה נודע כאחד החשובים ביצירתו של אלוני.
בשנת 1993 יצא המחזה לאור בהוצאת כתר כחלק מספריית המחזות העבריים 'צד התפר'.
זאת לאחר שדורי פרנס ערך את המחזה עבור הופעה בניסן נתיב, מה שדרבן את אלוני להכין את המחזה לדפוס.
בשנת 2004 הועלה חידוש למחזה על ידי הסטודיו למשחק ניסן נתיב, בבימויו של אודי בן משה, ועם לחן מחודש לשירים פרי עטה של קרן פלס.