כל מה שרצית לדעת על נקרוזה:
נקרוזה (באנגלית: necrosis, necrose, ביוונית: Νεκρός = מוות) היא מצב של מוות תאים ברקמה באופן בלתי מתוכנן כתוצאה מעקה, להבדיל מן אפופטוזה – מוות תאי מתוכנת.
נקרוזה עלולה להיגרם מסיבות רבות, בכללן פציעה, זיהום, סרטן, שבר, טוקסין ודלקת כרונית, והיא גוררת אחריה שינויים מורפולוגיים ברקמה ובאיבר כתוצאה מאנזימים מתוך התא או מחוצה לו.
נקרוזה היא תמיד פתולוגית ואיננה חלק מתהליך פיזיולוגי.
הן נקרוזה והן אפופטוזה מתרחשות אך ורק כאשר הגוף חי, שכן כאשר הגוף מת מתחילים תהליכים של אוטוליזה.
כמו כן, הדפוסים המאפיינים את הנקרוזה מחייבים רקמה חיה מסביב לה.
עם זאת, למוות תאי נקרוטי מספר מאפיינים המבדילים אותו מאפופטוזה.
קרום התא במוות תאי מסוג זה נפרץ ואינו מהווה מחסום בררני, דבר אשר גורם לתוכן התא להשתחרר מן הציטופלזמה לנוזל הבין תאי ולזרם הדם, שם המרכיבים התוך-תאיים מעוררים גיוס של תאי דלקת לאתר המוות התאי שמגבירים עוד יותר את השינויים המורפולוגיים באתר.
מאחר שתוכן התא משתחרר ללא בקרה, מרכיבי התא המת אינם מסודרים במבנים המאפשרים את פינוים היעיל על ידי מקרופאגים, ובמקום זאת הם מפונים על ידי מערכת הלימפה.
כמו כן, הליזוזומים נפרצים ומשחררים את תכולתם – אנזימים פרוטאוליטים המפרקים חלבונים.
אנזימים אלה הורסים את התא ובמקרה של נזק רקמתי נרחב מזיקים לרקמה כולה ולעתים לאיברים מרוחקים כמו הכבד והכליות.
במהלך התהליך הנקרוטי הגרעין מתפרק בשלושה שלבים מובחנים: פיקנוזה, שבה הגרעין נדחס למסה קטנה, התפוררות הגרעין (קריורקסיס) ותמס הגרעין (קריוליזה), שבו כבר לא רואים גרעין.
למרות הבזופיליה שבעקבות יציאת חומצות הגרעין אל חלל התא, הציטופלזמה בצביעה המטוקסילין ואאוזין הופכת יותר אאוזינופילית, ואובדן הגליקוגן הופך אותה למבריקה.
לעתים ניתן להשתמש בטיפול ברימות של זבובים מסוימים כתרופה במקרה של פצע נקרוזי.