כל מה שרצית לדעת על נשוא:
נשוא (בלעז פרדיקט) הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט המתאר או מאפיין את נושא המשפט (בלעז סובייקט).
ככזה, הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש (קומנט או רימה בתאוריות בלשניות שונות), אך על פי רוב זיהויו מתבסס דווקא על קריטריון צורני: במשפט פועלי הנשוא הוא הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו).
מאליו ברור, כי זיהוי כזה אינו אפשרי במשפט שמני.
מבחינה תחבירית, הנשוא נחשב בבלשנות המודרנית לגרעין המשפט, כלומר הרכיב נשואו של משפט פועלי הוא בהכרח הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו)
בבלשנות המודרנית, הנשוא נתפס כגרעין המשפט, כלומר הרכיב אשר "שולט" בשאר חלקי המשפט בהיותם הרחבותיו (בין אם כמשלימים מושאיים או תיאוריים, או נושא המשפט).
הנשוא נחשב גם ללב הסמנטי של המשפט: באסכולות מסוימות של הבלשנות, הוא נתפס כפרדיקט לוגי אשר ניתן לייחס לו ערך אמת (כלומר "אמת" או "שקר").

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לנשוא:
•בלשנות
•תחביר