כל מה שרצית לדעת על נתי גולן:
נתנאל (נתי) גולן (1942 – 22 באוקטובר 2004) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, בעל עיטור הגבורה על פועלו במלחמת ששת הימים.
גולן נולד כנתנאל הורוביץ, בנם של דב וצילה.
התגייס לצה"ל במאי 1961, ועשה את שירותו הצבאי בחיל השריון.
בשריון עבר גולן הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים.
בהמשך השלים קורס קצינים ובאפריל 1963 מונה למפקד מחלקת טנקים בגדוד 52.
לאחר שחרורו שירת במילואים כקצין בגדוד 129 של חטיבה 8.
במלחמת ששת הימים שימש מפקד פלוגה בגדוד ולחם עמו בתחילה בגזרת כונתילה בסיני.
החטיבה הופנתה לחזית הצפון והייתה הכוח הראשון והעיקרי שהשתתף בפריצה לרמת הגולן.
גדודו השתתף בקרב על קלעה, ולאחר שהמג"ד, אריה בירו, נפצע וסגנו נהרג, פיקד גולן על הגדוד.
במהלך הקרב, נפגע גולן מקליע בראשו ומרסיסים בגבו ונאלץ להחליף מספר טנקים שנפגעו.
על פועלו בקרב זכה לעיטור הגבורה.
בתיאור המעשה נכתב:
ביום ה-9 ביוני 1967, תקף גדוד הטנקים בו שירת סגן נתנאל הורוביץ כמפקד פלוגה, יעדים מבוצרים ברמת הגולן באזור קלעה.
בעת הקרב נפצע מפקד הגדוד.
מחליפו נהרג וכך הועבר הפיקוד לידי סגן נתנאל הורוביץ.
הוא פקד על הגדוד בהמשך ההסתערות וכבש את כל היעדים שהוקצו לו.
במשך הקרב נפצע בפניו, בגבו ובזרועו.
שלושה טנקים, שמתוכם ניהל את פעולתו, נפגעו והוא נאלץ להחליפם בזה אחר זה ועל אף זאת, המשיך להוביל את יחידתו עד השלמת המשימה.
– אתר בעוז רוחם
לאחר המלחמה, המשיך להתקדם בתפקידו בשירות המילואים, ב-1971 מונה למפקד גדוד 129 בדרגת רב-סרן.
באותה תקופה החליף את שם משפחתו מהורוביץ לגולן.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שהה בחו"ל וחזר לישראל על מנת להתגייס.
הוא קיבל תחת פיקודו כוח מאולתר של לוחמים שארגנו כ-20 טנקי צנטוריון וזכה לכינוי "כוח נתי".
היחידה הופנתה לסייע לכוחות בחזית רמת הגולן, במהלך הקרבות נפצע פעם נוספת.
לאחר המלחמה, חזר לשירות קבע ומונה לקצין אג"ם באוגדה 194, בהמשך שירת כמפקד חטיבת שריון במילואים וסגן מפקד באלי"ש.
ביוני 1979 מונה למפקד חטיבה 7, תחת פיקודו הייתה החטיבה הראשונה שקלטה ועברה הסבה לטנקי מרכבה.
ב-1982 מונה למפקד חטיבה 460, חטיבת קורס המפקדים וקורס הקצינים של השריון.
גולן קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד אוגדה 49, אוגדת מילואים.
בתפקידו הבא שירת כמפקד אוגדה 36, אוגדת שריון סדירה ברמת הגולן.
תפקידו האחרון בשירות הקבע היה סגן מפקד מפח"ש.
לאחר פרישתו מצה"ל פנה, משיקולי אידאולוגיה, לעסוק בחינוך לגיל הרך ופתח בשנת 1995 את חברת מ.
נ.
שהם בע"מ.
המעונות הראשונים שנפתחו היו בשוהם ובמודיעין.
ב-2004 נפטר לאחר מחלה קשה, הותיר אחריו אישה ו-5 ילדים (שלישייה ותאומים).