כל מה שרצית לדעת על סולפג':
סולפג' (לעתים סולפז'; בכתיב לועזי: Solfège) או סולפג'ו (Solfeggio) הוא טכניקה מוזיקלית, המהווה בסיס לכל שירה מתווים, בניגוד לשירה משמיעה.
שליטה בטכניקת סולפג' היא תנאי ללימודי שירה ברמה המצריכה קריאת תווים, אם לזמרים סולנים ואם במקהלה.
מטרת הסולפג' היא להכשיר כל מוזיקאי לשירה נקייה ומדויקת, בלי קשר לטיב קולו וליכולות השירה האחרות שלו.
סולפג' מהווה גם חלק אינטגרלי בשיעורי פיתוח שמיעה למוזיקאים מכל התחומים, והוא נפוץ מאוד בארצות אירופה, שהשפות המדוברות בהן מבוססות על לטינית, כגון איטליה , צרפת וספרד, ובמזרח אירופה, וכמו כן גם בישראל.
בארצות אחרות (למשל, בגרמניה) שירת סולפג' כחלק מההכשרה המוזיקלית היא נדירה מאוד.
בנגינה לפי תווים, מסתייע המנגן במיקומם הקבוע של הצלילים בכלי הנגינה, אך שירה על פי תווים מחייבת גם אוזן מוזיקלית ויכולת להפיק צליל בגובה הנכון.
טכניקת השירה בסולפג' מכשירה את התלמידים להפיק צלילים נכונים, נקיים ומדויקים, שאינם תלויים בשום גורם אחר – טקסט, דינמיקה, מבע רגשי, קצב וכו'.
מקור שמות הצלילים בסולם המוזיקלי
השירה בסולפג' יכולה לעשות שימוש בשמות הצלילים (זהו אף מקור השם – "טוניק סול-פה"), אך בה במידה יכול המורה לדרוש מן התלמיד לשיר כל הברה אחרת הנראית לו, ובלבד שכל צליל יקבל הברה משלו.
גישה מסוימת לסולפג' גורסת שירת שמות תווים שונים מאלה הרשומים, כדי לשחרר את התלמיד מן הקשר לתווים הכתובים ולגרום לו להתייחס למרווחים שבין התווים ולמיקומם על פני החמשה בלי קשר למפתח, אך גישה זו יוצרת בעיות אצל רוב קוראי התווים ומקשה ביותר על בעלי שמיעה אבסולוטית.
גישה זו תופסת מקום בשיטת קודאי ויש לה תומכים רבים.
לימודי הסולפג' המתקדמים עושים שימוש נרחב במפתח דו, השונה ממפתחות סול ופה בכך, שמיקומו על החמשה איננו קבוע.
בכל מקום שם הוא מוצב, יהיה התו הרשום על הקו שבין שני חצאי המפתח תמיד דו.
תרגילי סולפג' לבקיאים בקריאת תווים עוברים כל כמה תיבות ממפתח למפתח, והתלמיד נדרש להתאים את עצמו למצב החדש ולהמשיך בקריאה רצופה וחלקה.