כל מה שרצית לדעת על סונאטה מס' 8 (הפאתטית) של בטהובן:
סונאטה מס' 8 של בטהובן בדו מינור, אופוס 13, הידועה בשם "הפאתטית", נחשבת לאחת הסונאטות לפסנתר המפורסמות והמוכרות של לודוויג ואן בטהובן, וכמו כן היא גם נחשבת לאחת מיצירות המפתח מתקופת יצירתו המוקדמת והראשונה של בטהובן, יחד עם יצירות כגון: הסונאטה לפסנתר מס' 14 (אור ירח), הסימפוניה הראשונה והשנייה, שני הקונצ'רטי הראשונים לפסנתר ועוד.
בטהובן החל את מלאכת הכתיבה של הסונאטה בשנת 1798, וסיים את מלאכת ההלחנה ב- 1799, כאשר באותה השנה הסונאטה יצאה לאור.
בטהובן הקדיש את הסונאטה לפטרונו וחברו קארל אלואיס (Karl Alois), נסיך ליכנובסקי (אשר היה בעבר גם פטרונו של וולפגנג אמדאוס מוצרט) אשר לו הקדיש בטהובן רבות מיצירותיו, כמו הסונאטה מס' 12 לפסנתר אופוס 26, הסימפוניה השנייה ואת שלוש היצירות הראשונות שלו, שלושת הטריו לפסנתר אופוס 1.
זוהי בין הסונאטות היחידות שבטהובן הוא זה שלמעשה נתן לה את כינוייה, שבמקרה הזה הוא: הסונאטה הפאתטית הגדולה (Grande sonate pathétique) או בקיצור הסונאטה הפאתטית.
לשמה של הסונאטה הפאתטית הוספה גם המילה "גדולה", משום שהמוציא לאור של הסונאטה מאוד התרשם מהנימה הטראגית והעוצמתית של הסונאטה, וכדי להעצים את כינוייה הוסיף לו את המילה:"גדולה" (דבר דומה נעשה בסונאטה מס' 29 של בטהובן אשר בכינוייה המלא גם הוספה המילה "גדולה", גם כן על מנת להעצים את כינוייה).
בעיניי רבים הסונאטה מס' 5 של בטהובן נחשבת כסונאטה הפתאטית הקטנה, אף ששם זה אינו רשמי.
גם הסונאטה מס' 5 של בטהובן כתובה בסולם דו מינור, והמבנה והלך הרוח של הפרקים בשתי הסונאטות הללו דומים.
הסונאטות מתאפיינות בפרקים ראשונים בעלי נימה כעוסה וקודרת, בפרקים שניים מלודים ושירתיים ובפרקים אחרונים בעלי אופי ריקודי, אך עם זאת קודר.
בשם היצירה (הסונאטה הפאתטית) פירוש המילה הפאתטית הוא "מלאה פאתוס" או "עתירת רגשות" (שימוש דומה נעשה בסימפוניה השישית (הפאתטית) של צ'ייקובסקי), ולא "מעוררת רחמים", כפי שמשתמשים במילה לעתים קרובות כיום.