סיטת הצוקים

כל מה שרצית לדעת על סיטת הצוקים:
סִטַּת הַצּוּקִים (שם מדעי: Sitta neumayer) היא המין היחיד בארץ ממשפחת הסיטיים, השייכת לסדרת ציפורי השיר.
הסיטה הבוגרת היא בגודל דרור, בעלת מבנה מוצק, כנפיים קצרות וזנב קצר ועבה.
זנבה אפור וחסר קצוות לבנים, רגליה חזקות ומקורה סולד קמעה בדומה לזה של הנקר.
גחונה לבן, צדי גופה ורדרדים חומים, גבה כחול-אפור ופס עין שחור בולט בראשה.
הסיטות ניזונות מחרקים, מזרעים ומאגוזים קשים.
את האגוזים הן מפצחות בעזרת מקורן, הן תוקעות את האגוז בחריץ אדמה או נקיק ומנקרות בו עד פיצוחו.
ייחודן של הסיטות הוא באופן דילוגן במורד עץ: הן מדלגות במורדו כשראשן כפוף מטה ולא מעלה כשאר הציפורים.
כשמה הסיטה שוכנת על עצים במקומות סלעיים, היא שוכנת לבדה.
קריאתה של הסיטה חזקה, ולכן לרוב אנו שומעים אותה לפני שאנו חוזים בה.
הסיטה נפוצה בחרמון, ותימצא עד גובה של 1650 מטר.
היא נפוצה בישראל במקומות הבאים: למרגלות הבניאס בתחומי החורש שבהר דב ובנחל שיאון והן בנוף הסלעים הצחיחים בכתף החרמון.
קן הסיטה כדורי או חרוטי, הוא עשוי טיט והיא מדביקה אותו אל משטח סלע, או חוסמת בטיט נקרה בסלע, בהשאירה פתח צר לכניסה.
באפריל מטילה הנקבה 4 עד 10 ביצים גדולות עגלגלות שצבען לבן מבריק ועליהן כתמים גדולים בצבע חום-אדמדם.
הנקבה לבדה דוגרת על הביצים 12-14 יום, וכל אותו הזמן מאכיל אותה בן זוגה.
אחרי הבקיעה עוזר הזכר להאכיל את הגוזלים.
הגוזלים מתחילים לעוף בחודש יוני.
במהלך חודשי הקיץ הם משוטטים בלהקות קטנות ובמשפחות.
הסיטה איננה נודדת.
תחום מחייתה משתרע מהבלקן דרך טורקיה לאיראן, עם שלוחה דרומה לסוריה, לבנון וישראל (החרמון).

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לסיטת הצוקים:
•מינים ללא חשש
•סיטיים
•ארץ ישראל: ציפורי שיר
•החרמון