כל מה שרצית לדעת על סמיילי:
החייכן, הידוע יותר בשמו האנגלי, סמיילי (Smiley), הוא סקיצה של פנים מחייכות, בדרך כלל צבוע בצהוב (לעיתים המונח משמש גם כשם כללי ל"רגשונים").
הפעם הראשונה בה הופיע סימן גרפי לפרצוף "שמח" ו"עצוב" הייתה בסרט "נמל בית" של אינגמר ברגמן משנת 1948.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הופיע הפרצוף פעמיים בכרזות לסרטי קולנוע: "לילי" (1953) ו"ז'יז'י" (1958), שניהם בכיכובה של לסלי קארון.
במהלך שנות ה-50 חולקו גם חולצות פרסומיות עם פרצוף שמח על רקע ירוק.
עם זאת, "המצאת" הפרצוף החייכן, הבנוי מחיוך ושתי נקודות לעיניים, מיוחסת בראש ובראשונה למעצב הגרפי האמריקאי הארווי בל שפיתח את ה"סמיילי" במסגרת מסע פרסום עבור חברת ביטוח בשנת 1963.
תמורת עבודתו קיבל בל שכר של 45 דולר.
הפופולריות העצומה של העיצוב של בל גרמה לכך שהסמל הפך לנחלת הכלל לפני שבל יכול היה להפיק ממנו רווחים באמצעות זכויות יוצרים או רישום פטנט.
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 רשם עיתונאי צרפתי את ה"סמיילי" כסימן רשום בצרפת, וניסה לתבוע עסקים המשתמשים בסמל (ובעיקר את ענק הקמעונאות וול מארט) על הפרת זכויותיו, אך התביעות נדחו.
הסמיילי הופץ בתחילת שנות השבעים על ידי זוג אחים, מארי וברנרד ספיין, שהשתמשו בו לקידום מכירות שונות.
הם הפיקו כפתורים וספלי קפה, חולצות, סטיקרים ועוד מוצרים רבים עליהם הוטבע הסמל, בצירוף הכתובת "שיהיה לכם יום שמח".
הסמל אומץ על ידי תרבות מוזיקת האסיד שהתפתחה בסוף שנות השמונים.
הסמיילי הפך לסימן רשום במספר מדינות החל משנת 1971.
השם "סמיילי" והלוגו שלו נמצאים בשימוש ביותר ממאה מדינות עבור 25 סוגים שונים של סחורות ושירותים.
היו שינויים שנערכו בסמיילי, כגון הפיכת פיו על מנת ליצור פרצוף עצוב, או הוספת עין על מנת להפכו לחייזר.
הסמיילי הפך להיות מרכיב עיקרי בתרבות האינטרנט – מאנימציות GIF ושאר ייצוגים חזותיים, עד לרגשון הטקסטואלי הנפוץ ":)" (מופיע לעיתים קרובות גם בתרבות המסרונים בטלפונים סלולריים).
בגרסה הנדפסת של גופן ברירת המחדל של ה־IBM PC, הסמיילי מיוצג במקומות 1 ו־2 (☺ ☻).