כל מה שרצית לדעת על ספריית שטראשון:
ספריית שטרָאשוּן הייתה ספרייה בעיר וילנה, מרכז התרבות היהודית של צפון-מערב רוסיה, שהייתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי.
נוסדה מאוסף הספרים הענק של ר' מתתיהו שטראשון, חוקר ומשכיל עברי שהיה ביבליופיל דגול, אספן כפייתי, שהקדיש לספרייתו את מיטב כספו וכוחותיו.
הוא הצליח לרכוש עבור ספרייתו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית הדפוס, ואף כמה אינקונבולות, ובהם "מבחר הפנינים" של ר' שלמה אבן-גבירול, אחד הספרים העבריים הראשונים שנדפסו עם המצאת הדפוס.
ר' מתתיהו שטראשון, שנפטר בשנת 1885, הוריש את ספרייתו, ובה 5,739 כרכים (מספר עצום לגבי אמצע המאה התשע עשרה), לקהילת וילנה.
בשנת 1889 יצא בברלין לאור הספר "ליקוטי שושנים", שהוא קטלוג המפרט את כל הספרים שבאוסף.
בשנת 1892 נפתחה הספרייה לציבור, בבית שבו התגורר מתתיהו שטראשון על ידי המשכיל הלל נח מגיד שטיינשניידר.
ספריית שטראשון
בשנת 1901 עברה למבנה חדש בחצר בית הכנסת הגדול של וילנה.
בשנת 1902 היא נפתחה לקהל, והייתה מהספריות הציבוריות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם.
מנהל הספרייה היה שמואל שטראשון, ולאחריו יצחק שטראשון.
הספרן הראשי היה חייקל לונסקי, שנשא במשרה זו עד לחיסול הספרייה בידי הנאצים.
אחד מאוצרותיה של "ספריית שטראשון" היה "ספר המבקרים" הייחודי שלה, שבו רשמו את רשמיהם גדולי הספרות היהודית והעברית, ובהם ח"נ ביאליק, שלום עליכם, דוד ברגלסון, תיאודור הרצל, ברל כצנלסון, מארק שאגאל, ורבים אחרים.
ספריית שטראשון וספרניה עמדו בקשר רצוף עם בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, שהוקם בירושלים.
בשנות השלושים היו בספרייה כ-35,000 כרכים.
לאחר כיבוש וילנה בידי הנאצים פעלה הספרייה בגטו וילנה.
הנאצים חמסו את האינקונבולות ושלחו את הספרנים, כמו את יתר תושבי הגטו, למוות בפונאר.
אוצרות הספרייה הועברו בארגזים למחסן בפרנקפורט.
עם כיבוש גרמניה בשנת 1945, מצא הצבא האמריקאי את מחסן הספרים בפרנקפורט, ובו שלושה מיליון ספרים שנגזלו מיהודים, ובהם 25,000 ספרים שמקורם בספריית שטראשון.
חלקם הועברו לייוו"א (YIVO) בניו יורק, וחלקם לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.
חלק מספריית שטראשון הגיע לספריית "היכל שלמה" בירושלים.
במהלך השנים נעלמו ספרים יקרי-ערך מספריה זו, ואחרים נמכרו על ידי הנהלת הספרייה לגורמים שונים.