כל מה שרצית לדעת על סקי מים:
סקי מים הוא ענף ספורט הנעשה על פני המים, כמו גם פעילות פנאי ונופש.
אין הסכמה באשר למועד המדויק ולזהות האדם שהמציא ענף ספורט זה.
רבים טוענים כי סקי מים הומצא על ידי ראלף סמואלסון בעיר לייק סיטי שבמינסוטה, אחרים טוענים כי סקי המים הומצא בצרפת כבר בשנת 1920.
סקי מים הפך פופולרי מאוד במדינות רבות בעולם שבהן תנאים נאותים לקיום הספורט – מקווה מים שקט יחסית וללא גלים, כגון נהרות, אגמים ומפרצי-ים מוגנים.
מגלשי סקי יוצרו באופן מסורתי מעץ, אולם היום רוב המגלשיים עשויות מחומרים מרוכבים המבוססים על פיברגלס, עליהם יש מאחז לכפות הרגליים העשוי מגומי, בהם מציב הגולש את רגליו.
אורכם של המגלשיים דומה לאלה של מגלשי סקי שלג במורד, אבל אלה של סקי מים רחבות במידת מה.
בניגוד לחיבור הקשיח של מגלשי הסקי לכפות רגלי הגולש, באלה של סקי המים החיבור הוא גמיש ועשוי גומי.
כדי לגלוש על פני המים, הגולש נגרר בדרכו בחבל המסתיים בקצהו האחד במוט, אנכי לקו החבל, שבו הגולש אוחז ובקצהו האחר מחובר החבל בדרך כלל לסירת מנוע מהירה.
גולשי סקי מים בשעות הפנאי, להנאתם, לומדים בדרך כלל לגלוש עם שני מגלשיים וככל שמיומנותם עולה, הם מתקדמים לגלישה במגלש בודד שבו מוצבות כפות הרגליים זו אחר זו.
גולשים מתחילים נגררים בדרך כלל אחר הסירה במהירות של 25-35 קמ"ש, בעוד שגולשים מתקדמים נגררים במהירות של 40 עד 55 קמ"ש.
יש לציין כי מעת שצובר הגולש ניסיון, קל יותר לגלוש במהירויות הגבוהות מאשר בנמוכות, זאת כיוון שכוח העילוי על פני המים ויציבות הגלישה, גדולים יותר במהירות גבוהה.
במגבלות אורכו של החבל אחריו הם נגררים, הגולש יכול לשלוט בתנועותיו וזאת על ידי העברת משקל הגוף בין רגל אחת למשנייה, כך ניתן לזגזג מאחורי הסירה.
קיימת גרסה נוספת של סקי המים ברגליים יחפות, ללא מגלשים.
באופן זה משמש חלקן התחתון של כפות הרגליים כמשטח עילוי מעל פני המים.
לצורך כך, חייבת הסירה הגוררת לשוט במהירות הנעה בין 60 ל-100 קמ"ש.
בשנים האחרונות צצו מספר ענפי ספורט חדשים הכרוכים בגרירה מאחורי סירת מנוע, והם כוללים: גלישת ברכיים, גלישת גל (ירכתי הסירה) בעזרת סירת מנוע (wakeboarding).