כל מה שרצית לדעת על סשה גיטרי:
סשה גיטרי, בשמו המלא אלכסנדר-ז'ורז'-פייר גיטרי (בצרפתית: Sacha Guitry או Alexandre – Pierre -Georges Guitry; 21 בפברואר 1885- 24 ביולי 1957), שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי צרפתי.
גיטרי נולד בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, לזוג שחקנים צרפתים: לוסיין גיטרי (1860 – 1925), שחקן תיאטרון מפורסם ששיחק תשע שנים בתיאטרון מיכאילובסקי שבבירת רוסיה דאז, ורנה דלמאס דה פון-ז'סט, שנודעה גם כ"רנה דה פונטרי".
סאשה, שזכה להיות בן סנדקות של הצאר אלכסנדר השלישי היה השלישי מבין שלושה בנים.
בהיותו בן חמש שנים בלבד הופיע עם אביו כשחקן,לרבות הופעה בפני המשפחה המלכותית הרוסית.
אחרי גירושי הוריו בעקבות הפרשיות הרומנטיות המרובות של לוסיין, הילד עבר לזמן מה לחזקת אמו.
אולם האב חטף אותו באוקטובר 1889 ולקח אותו איתו לרוסיה.
עד גיל 17 הוא הספיק לכתוב כ־120 מחזות.
החל משנת 1918 מחזותיו הוצגו בפריז וזכו להצלחה רבה.
בין מחזותיו "נונו" (1905), "דבירו" (1918) ו"ז'אן דה לה פונטן" (1922).
גיטרי נודע בחוגים החברתיים של פריז.
הוא נישא לזמרת איבון פרנטאן, והם הופיעו יחד במסע הצגות בצפון אמריקה (ניו יורק, בוסטון, מונטריאול) והציגו בין היתר את מחזהו "מוצרט".
גיטרי כתב תסריטים לקולנוע, והיה במאי ושחקן קולנוע.
הוא ביים כ־30 סרטים ובהם: "מזל טוב" (1935) "סיפורו של נוכל" (1937), "פניני הכתר" (1938) ו"אירוע ממלכתי בורסאיי" (1953).
ב־1931 העניקה לו ממשלת צרפת את התואר "אביר לגיון הכבוד".
בשנות כיבוש צרפת על ידי הנאצים המשיך גיטרי להיות פעיל בתיאטרון, תחת חסותם, ואף פרסם מעין שיר הלל למארשאל פטן.
עם שחרור צרפת נעצר והואשם בשיתוף-פעולה.
גיטרי הצליח להחלץ בעור שיניו, אך שמו הוחתם.
גיטרי נפטר ב־1957 ונקבר בבית הקברות של מונמארטר, במונמארטר שבצפון פריז.