כל מה שרצית לדעת על עולי הגרדום:
עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הם תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה.
עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים – על ידי בית דין מצרי.
עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.
גם אחד מאנשי "ההגנה", מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום, משום שפעל על דעת עצמו.
הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת שפעל בשליחותה.
ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התלייה.
בזמן המנדט העונש על רצח היה מוות בתלייה (עונש חובה).
גם רוצחים פליליים יהודים נידונו למיתה, אולם אין הם נמנים עם עולי הגרדום.
בעקבות תקנות ההגנה לשעת חירום הורחב עונש המוות לשורה של עבירות הקשורות בשימוש בנשק חם ובניסיון לרצח, על פיהם הורשעו רוב עולי הגרדום בארץ ישראל.
שניים נוספים שהורשעו ברצח והוצאו להורג בתלייה בקהיר בשנת 1945 הם אליהו חכים ואליהו בית צורי.
פעולותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י היו שנויות במחלוקת בקרב היישוב העברי.
ראשי מוסדות היישוב התנגדו לפעולות מסוג זה הן מבחינה מדינית והן מבחינה מוסרית, אם כי לא הסכימו עם ההחלטה להוציאם להורג.
האצ"ל והלח"י סירבו לקבל את דעת היישוב המאורגן והמשיכו בפעולותיהם.
ב-24 בדצמבר 1946 קיבל הקונגרס הציוני העולמי שהתכנס בבזל החלטה המגנה את השימוש בטרור כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות.