כל מה שרצית לדעת על עומר בן אל-ח'טאב:
* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות

באביזם • בהאאים • יזידים • סיקיזם

עֻמַר בִן אלְחַ'טַּאב (בערבית: عمر بن الخطّاب; 586-644) היה הח'ליפה השני, שלט בשנים 644-634 – עלה לשלטון לאחר מותו של אבו בכר.
עומר נחשב למייסד האימפריה המוסלמית.
הוא השלים את ההשתלטות על חצי האי ערב, לחם נגד הביזנטים וכבש את ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים.
עומר היה כובש ירושלים, ומסגד עומר ברובע הנוצרי בירושלים קרוי על שמו.
לפני מותו מינה אבו בכר את עמר בן אלח'טאב כיורש הח'ליפות.
דרך זו של העברת השלטון, המכונה "עהד" (عهد), לא הייתה נפוצה בתרבות הערבית של הימים ההם.
מינוי יורש לשליט נעשה בדרך-כלל באמצעות מועצה ("שורא") או על-פי קרבת משפחה.
על-פי המסורת השיעית, המינוי היה פסול שכן הוא חסם את הדרך לעלייתו של עלי בן אבי טאלב, יורשו הלגיטימי של מוחמד בעיני השיעים, כשליט על המוסלמים.
עומר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר), "צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אלמא'מנין" ("אמיר המאמינים", כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי מסורתי שכיח לח'ליפה).
בעת שלטונו של אבו בכר, היה עומר האישיות החזקה שעמדה מאחוריו, ואולי אף מאחורי הנביא שנהנה מהתאסלמותו.
אישיותו היוותה דוגמה ומופת למאמינים – הוא היה צנוע, עניו ומסתפק במועט, ביתו היה פתוח לכול, ושלטונו דמה לשלטון השייח' בתקופת ה"ג'אהליה".
שלטונו של עומר נמשך עשר שנים, שבמהלכן הונחו היסודות לאימפריה המוסלמית: עומר הרחיב את שטחה של האימפריה על ידי כיבוש חלק מן האימפריה הביזנטית וחיסול הממלכה הפרסית הסאסאנית.
הוא הביא לארגון אדמיניסטרטיבי של השטחים הכבושים, ולארגון פנימי בתוך מעמד הכובשים.
למעשה הוא הוכיח עצמו בכול כשליט מוכשר וכמנהלן גדול.
עומר נרצח במסגד בשעת התפילה על ידי עבד פרסי שעול המסים הכעיסו.
לפני מותו הספיק עומר למנות מועצה של שישה בוחרים (ה"שורא"), שעליה פקד למצוא מועמד מתאים.
השורא בחרה את עות'מאן בן עפאן לח'ליפה השלישי באסלאם.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לעומר בן אל-ח'טאב:
•ח'ליפים