כל מה שרצית לדעת על עופות טמאים:
עופות טמאים הם עופות אסורים באכילה, ביהדות.
רשימת העופות האסורים מופיעה בתורה, בפרק שבו מוזכרים כל בעלי החיים האסורים באכילה (ויקרא פרק י"א):
(י"ג) ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא ייאכלו שקץ הם: את-הנשר, ואת-הפרס, ואת העוזנייה.
(יד) ואת-הדאה ואת-האיה למינה.
(טו) את כל עורב למינו.
(טז) ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ למינהו.
(יז) ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף.
(יח) ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם.
(יט) ואת החסידה האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.
עוף טמא מפורסם נוסף הוא הזרזיר שאינו כתוב במפורש (אם כי כתוב "את כל עורב למינו") אך הוא מופיע ליד העורבים מה שהוביל לאמירה "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב" כלומר שהוא קרוב אליו ואסור כמוהו באכילה.
בניגוד לבהמות ולדגים להם קבע המקרא כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה, אין במקרא כללים כאלו לגבי העופות.
אבל חכמים (משנה, מסכת חולין ג, ו) נתנו סימנים אלה.
עוף דורס – טמא; עוף שיש לו אצבע יתירה, זפק וקרקבנו נקלף – טהור, ובספרי דברים פיסקה קג דבר זה נלמד מנשר – שהנשר דורס, אין לו אצבע יתירה, אין לו זפק, וקרקבנו אינו נקלף.
וכל הדומים לו – טמאים.
על אף הכללים האלה נקבע בספרות ההלכה שעוף שאין עליו מסורת שהוא נאכל אסור באכילה.
לדעת ענן בן דוד והקראים רק תורים ובני יונה טהורים – אלה הם העופות שרק הם עולים למזבח, ואילו כל יתר העופות טמאים.