כל מה שרצית לדעת על עלילה ברטונית:
עלילה בְרֵטונית (Breton lai), הידועה גם כשיר נראטיבי, היא סוג של רומנסה צרפתית ואנגלית מימי-הביניים.
עלילות ברטוניות הן סיפורים קצרים (בדרך-כלל 600-1000 שורות) ומחורזים העוסקים באהבה ואבירות, ולרוב מתאפיינים במוטיבים של סיפורי-פיות קלטיים וכוחות על-טבעיים.
העלילות הברטוניות הכתובות המוקדמות ביותר שנשתמרו עד היום הן קרוב לוודאי העלילות של מארי דה פרנס, שחוברו כפי הנראה בשנות השבעים של המאה ה-12 בידי מארי דה פרנס, משוררת צרפתייה שחיה באנגליה עד תחילת המאה ה-13.
בעלילות של מארי דה פרנס, ובכמה עלילות בצרפתית עתיקה מהמאה ה-13 שנכתבו בידי אלמונים, הוזכרו עלילות קדומות יותר ממקור קלטי, אפשר שליריות יותר בסגנונן, ששרו פייטנים ברטונים.
יש הסוברים ששירים ליריים אלה, שלא שרדו, הוצגו לראשונה כתקצירי עלילה כהכנה לשירי-זמר, ושתקצירים אלה היו לבסיס של השירים העלילתיים.
"שיר החוף", אחד מכעשרים שירי-עלילה בצרפתית עתיקה שתורגמו לנורבגית עתיקה כפרוזה במאה ה-13, מספק לנו תיאור מפורט של ויליאם הכובש המורה על חיבור מה שנראה כשיר-עלילה לירי להנצחת תקופה שבילה בברלפור.
העלילות הברטוניות הכתובות המוקדמות ביותר חוברו במגוון ניבים של צרפתית עתיקה, וככל הידוע כחצי-תריסר עלילות חוברו באנגלית עתיקה במאות ה-13 וה-14 בידי כותבים אנגלים שונים, בהן:"סר אורפיאו", "סר דגארה", "סר גותר", "אמארה" ו"הרוזן מטולוז", כולם על ידי מחברים אלמונים.
"Lay le Freine", תרגום של "המילה" מאת מארי דה פרנס.
"סיפורו של בעל האדמות" מסיפורי קנטרברי מאת ג'פרי צ'וסר.
("סיפורה של האשה מבאת'" מזוהה לעתים כעלילה ברטונית, אך למעשה אינו כולל אף אחד ממאפייני הסוגה שמוסכמים על החוקרים בדרך-כלל.
)"סר לנפל", מאת תומאס צ'סטר (הגדה מחדש של עלילה מוקדמת יותר באנגלית עתיקה, "סר לנדבל", היא עצמה עיבוד ל'לנבל' של מארי דה פרנס).