כל מה שרצית לדעת על עקב גלאפגוס:
עקב גלאפגוס (שם מדעי: Buteo galapagoensis) הוא עוף גדול, אנדמי לאיי גלאפגוס.
למעשה הוא טורף העל באיי הגלאפגוס.
הוא ידוע בשל היעדר המורא שלו מפני בני אדם, וכן בשל היותו הטורף היחיד בארכיפלג.
אבותיו הקדמונים הגיעו לאיי גלאפגוס לפני כ-300,000 שנים.
בעבר, האדם כמעט והכחיד את העקבים הללו בשל כך שאכלו את חיות המשק שלו.
ב-1971 תועדו כ-200 זוגות בארכיפלג.
כיום מספרם אינו ידוע לאשורו, אולם מעריכים כי קיימים כ-150 זוגות (סך-הכול כ-400 עד 500 פרטים).
בשל פעילות האדם ואספקת המזון המתעתעת, הם כבר נעלמו ממספר איים, ביניהם בלטרה וג'נובסה.
עקב גלאפגוס דומה בגודלו לעקב אדום הזנב: אורכו כ-55 סנטימטרים ממקורו עד לזנבו, מוטת כנפיו כ-120 סנטימטרים.
הנקבות גדולות מן הזכרים באופן משמעותי.
מלבד הגודל, אין הבדלים משמעותיים בין הזוויגים.
אצל הפרטים הבוגרים, רוב הגוף חום כהה-שחור, ונוצות הכנפיים והזנב אפורות או חומות בהירות.
מקורם שחור-אפרפר ורגליהם צהובות.
הפרטים הצעירים הם חומים-שחורים, עם כתמים צהבהבים-לבנים.
מקורם של אלו כחול-אפור, ורגליהם – צהובות ירוקות.
תזונתם של עקבים אלו מורכבת בעיקרה מארבה, מנדלים גדולים, מלטאות לבה קטנות, מנחשים, ממכרסמים ומפגרים.
לעתים רחוקות יותר הם יאכלו איגואנות (יבשתיות או ימיות) וצבים ימיים.
הציד מתבצע בקבוצות המונות שניים או שלושה פרטים.
בעת הציד העקבים נוסקים לגובה 50 עד 200 מטרים, וכשאחד מהם מאתר טרף, הוא מסמן ליתר חברי הקבוצה.
העקב הדומיננטי ביותר ניגש ראשון לטרף ויאכל ממנו עד שישבע, בעוד שיתר הפרטים בקבוצה יחכו בסבלנות לתורם לאכול מן השלל.
עופות אחרים באיים מפחדים מעקב זה.
אף שהוא לא מסוגל ללכוד עוף אחר כשהוא בוגר ובריא, לעתים יצליח ללכוד פרטים בוגרים חלשים או חולים, או פרטים צעירים.
זהו הטורף היחיד בכל הארכיפלג.
הוא אינו פוחד מן האדם, ובצעירותו הסקרנות מביאה אותו להסתובב בסמוך למחנות האדם ולהיזון משאריותיו.
מכיוון שארכיפלג גלאפגוס נמצא בסמוך לקו המשווה, העונות כמעט ואינן משתנות במהלך השנה, ולכן אין עונת רבייה מוגדרת.
ההזדווגות נעשית על ענף או בזמן תעופה.
היא מתחילה כאשר הזכר מתקיף לכאורה את הנקבה על ידי צלילה לכיוונה מאחור, ואז עוקב אחריה כאשר היא עפה לענפים נמוכים יותר.
הזכרים הם לרוב מונוגמיים, בעוד שהנקבות עשויות להזדווג עם (עד) שבעה זכרים במהלך עונת רבייה יחידה.
במהלך עונת הקינון, הנקבה ובעליה ישתפו פעולה בכל שגרת יומם: בהגנה על הקן, בדגירה על הביצה ובהאכלת הגוזלים.
הקנים נבנים על עצים נמוכים, על סלעי לבה או אף על האדמה.
הקן הוא "רב פעמי", כלומר משמש את בעליו משך כמה שנים, ולכן במרוצת הזמן הוא הופך לגדול למדי.
כך, קוטרו עשוי להגיע לכמטר ועשרים סנטימטרים.
הוא עשוי מקלות, עשבים, קליפות עצים, עלים ומחומרים רכים אחרים המצויים בהישג כנפיו של העקב.
הזוגות שוהים יחד רוב זמנם, ועל-פי רוב גם סמוך לקן.
הם דואגים לתחזק את הקן באופן שוטף.
גודל התטולה נע בין ביצה לשלוש ביצים, שצבען לבנן-ירוק.
משך הדגירה כ-37 עד 38 ימים.
הצאצאים יעופו לראשונה כ-50 עד 60 ימים לאחר בקיעתם.
הם יגיעו לבגרות מינית בגיל שלוש שנים.
מחקר שנערך ב-2005 בדק את הקשר בין עקב גלאפגוס לעקב בונאפרט, שהוא בעל החיים הקרוב ביותר אליו מבחינה גנטית, ומצא כי האב הקדמון של עקבי גלאפגוס התיישב באיים לפני כ-300,000 שנים לערך.