כל מה שרצית לדעת על עקרון החסד:
עקרון החסד (באנגלית: Principle of Charity) הוא עקרון המשמש בפילוסופיה, בלוגיקה וברטוריקה על-פיו, כאשר מפרשים את דבריהם של אחרים, יש להשתמש בפירוש הטוב והחזק ביותר האפשרי לדברים, ולייחס להם, במידת האפשר, רציונליות.
מטרת העיקרון היא להימנע מייחוס כשלים לוגיים, אי-רציונליות או ערך אמת שקרי לדברים, כאשר קיים פירוש קוהרנטי ורציונלי.
על פי סיימון בלאקברן, העקרון "מחייב אותנו לעשות מקסימיזציה של האמת והרציונליות כאשר אנו מפרשים דברים".
הפרות מוּכּרות של עקרון החסד הן הכשלים הלוגיים אד הומינם וכשל איש הקש ("דחליל").
שמו של העקרון ניתן לו ב-1958 על ידי ניל וילסון, במאמרו "substances without substrata".
הוא כותב כי אנו פועלים על פי מה שניתן לכנות "עיקרון החסד".
בהינתן משפטיו של דובר מסוים, ובהם שם שאיננו בטוחים למה מתכוון הדובר כשהוא משתמש בו, אנו בוחרים כמצוין של השם (כהוראתו) את מה ש"יהפוך" משפטים רבים ככל הניתן לאמיתיים.
לעקרון הוצעו גרסאות ונוסחים שונים על ידי הוגים ולוגיקנים נוספים כמו וילארד קוויין ודונלד דייווידסון.
לעיקרון נודעת חשיבות בשיטותיהם של הוגים אלה ושל הוגים נוספים בזרם של הפילוסופיה האנליטית, כגון דניאל דנט.