ערבית לבנטינית

כל מה שרצית לדעת על ערבית לבנטינית:
ערבית לבנטינית (מכונה לעתים גם ערבית מזרחית) היא קבוצה של ניבים ערביים המדוברים לרוחב 100 ק"מ באזור רצועת מישור החוף באגן המזרחי של הים התיכון שמכונה הלבנט, קרי בסוריה, לבנון, הרשות הפלסטינית, ומערב ירדן.
אזור גאוגרפי זה תואם את החבל המערבי של הסהר הפורה.
מזרחית לאזור זה, במדבריות, מדוברים הניבים הערביים הצפון-בדואיים.
ניתן לחלק את הערבית הלבנטינית לשישה תת-ניבים:

ניבים לבנוניים (לבנון והרי אנסריה שבסוריה)
ניבים מרכז סוריים (מדמשק ועד חמה)
ניבים צפון סוריים (חאלב)
ניבים פלסטינים כפריים (אזור ישראל\הרשות הפלסטינית עד אזור בית לחם).
ניבים פלסטינים עירוניים (חברון, ירושלים, חיפה, שכם, יפו, נצרת,.
.
.
)
ניבים פלסטינים בדואיים בשוליים הדרומיים (ישראל\הרשות הפלסטינית וירדן).

הם ניתנים להבדלה מול ניבים ערביים אחרים:

בשל העובדה שהם שימרו בצורה הטובה ביותר חוקי הדקדוק של הערבית המקורית (ביחד עם הניבים החג'אזים).

בשל הנטייה הברורה לבטא את הסיומת -ah בנוגע למין הנקבה כ -.
eh

ישנם עקבות של הגייה ואוצר מילים מהשפה הארמית, לדוגמה כשמתכוונים לסיומת גוף שני ברבים מבטאים אותה כ -"kon"

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לערבית לבנטינית:
•ערבית