כל מה שרצית לדעת על ערבית פלסטינית:
ערבית פלסטינית (اللهجة الفلسطينية) היא ניב בתת-קבוצה של השפות הערביות הלבנטיניות שמדוברת על ידי פלסטינים.
השפה הערבית היומיומית המדוברת בקרב הפלסטינים מגוונת מאוד וכוללת מספר רב של ניבים.
כל הניבים משתייכים לענף המזרחי של הניבים הערביים, והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ניבים דרום-סוריים שמדוברים בקרב הפלסטינים, ערביי ישראל והדרוזים, וניבים בדואיים, שמדוברים בקרב הבדואים.
אפשר להבחין בהבדלים בשפה המדוברת בין אזורים גאוגרפיים שונים בישראל והרשות הפלסטינית, וכן בין קבוצות שונות: הערבית המדוברת בפי תושבי הערים (מַדַנית) שונה מזו המדוברת בפי תושבי הכפרים (פַלאחית).
במשך השנים וכתוצאה מחשיפה לחברה הישראלית חדרו מילים עבריות לערבית הפלסטינית כגון: פלאפון, רמזור (המשובש לעתים ל"רמזון"), מחסום, משטח, שמנת, עסיס, מזגן, בסדר ועוד.
חלק מן המילים האלו אף קיבלו ריבוי שבור (לדוגמה: "מחסום" – "מחאסים") ולא ריבוי שלם נקבה (ات), שמצורף בדרך כלל למילים הזרות.
חדירה של מילים עבריות לערבית הפלסטינית מתקיימת בעיקר אצל ערביי ישראל.
לערבית הפלסטינית יש מאפיינים לשוניים ייחודיים שמבדילים אותה מהסוגים האחרים של הניבים הערביים המודרניים, אך הערבית הפלסטינית העירונית קרובה יותר לניבים הצפון לבנטיניים שמדוברים בסוריה ולבנון.