כל מה שרצית לדעת על פוליסטירן:
פוליסטירן (Polystyrene; בעברית נפוץ השם קלקר לפוליסטירן מוקצף) הנו פולימר עשוי מהמונומר סטירן, פחמימן נוזלי שמיוצר באופן מסחרי מנפט.
בטמפרטורת החדר, פוליסטירן הוא בדרך כלל תרמופלסטי מוצק, אך ניתך בטמפרטורות גבוהות יותר, לטובת עיצוב או הבלטה ואז מיצוק מחדש.
סטירן הוא מונומר ארומטי, ופוליסטירן הוא פולימר ארומטי.
פוליסטירן התגלה במקרה ב-1839 על ידי אדוארד סימון, רוקח מברלין.
מלבנה, השרף של עץ הפאולוניה, הוא זיקק חומר שמנוני, מונומר אותו הוא כינה "סטירול", מספר ימים אחר כך מצא סימון שהסטירול הסמיך, כנראה בגלל חמצון, הפך לג'לי אותו הוא כינה תחמוצת סטירול ("סטירולוקסיד").
ב-1845 הכימאי האנגלי ג'ון בלית' והכימאי הגרמני אוגוסט וילהאלם פון הופמאנן מצאו כי אותה טרנספורמציה של סטירול מתרחשת בהיעדרות חמצן.
הם קראו לחומר שלהם מטאסטירול.
ניתוח מאוחר יותר, הראה כי החומר זהה באופן כימי ל"סטירולוקסיד".
ב-1866 זיהה מארסלין ברת'לות כהלכה את ההתהוות של מטאסטירול מסטירול כתהליך פולימרי.
כ-80 שנה חלפו עד שהובן כי חימום של סטירול מתחיל תגובת שרשרת שיוצרת מאקרומולקולה, בעקבות התיזה של הכימאי האורגני הגרמני הרמן סטאדינגר (1881 – 1965).
חברת אי גה פארבן החלה ליצר פוליסטירן בלודוויגסהאפן, גרמניה, בערך ב-1931 בתקווה כי זה יהיה תחליף ראוי ליציקות אבץ ביישומים רבים.
הצלחה הושגה כאשר הם פיתחו כור (ריאקטור) המפיק את החומר ובתהליך שיחול (אקסטרוזיה) מייצר פוליסטירן מוקצף (בצורת כדוריות) (הנקרא בישראל קלקר).
פוליסטירן מוצק טהור הינו חסר צבע, פלסטיק קשה המוגבל בגמישותו.
אפשר להזריקו לתוך תבניות עם פרטים עדינים.
פוליסטירן יכול להיות שקוף או בצבעים שונים.
הפוליסטירן חסכוני ושימושי לייצור דגמי הרכבה מפלסטיק, סכו"ם פלסטיק, מארזי תקליטורים ומוצרים אחרים אשר דורשים קשיחות נאותה, מחיר זול ושימוש בצבעים רבים.
כמו כן, משמש החומר לבידוד תרמי ולכן משתמשים בו לייצור מכלים לנוזלים.
לעומת ABS גמישותו פחותה, וכן עמידותו לאורך זמן.
בישראל, נפוץ יותר השם קלקר.
כפי הנראה מקור השם הוא מג'ריקנים לשתייה, אשר היו מצופים בחומר זה כחומר בידוד.
תהליך יצירת השרשרת הפוליסטרנית