כל מה שרצית לדעת על פיירו:
פְּיירוֹ (איטלקית: Pierrot), הליצן העצוב, הוא דמות גברית המתבססת על סטריאוטיפ, ואשר מקורותיה נטועים בעיקר בפנטומימה ובקומדיה דל'ארטה, ובהרכבים של שחקנים איטלקים שהופיעו ברחובות פריז בסוף המאה ה-17.
דמותו של פיירו היא של ליצן עצוב, המשתוקק לאהבה של אהובתו קולומבינה, אולם היא בסופו של דבר שוברת את ליבו ועוזבת אותו למען ארלקינו.
פיירו הליצן מופיע ללא מסיכה כשפניו צבועות בלבן.
הוא לבוש בחולצה לבנה רפויה וכפתורים גדולים.
ניתן גם לראותו לובש מעין כיפה שחורה, כזאת שנועדה בעיקר לאפיין את התמימות שבו.
דמויות בשם הזה מופיעים בתיאטרון הצרפתי כבר מהמאה ה-16 ומוצאם מהפדרולינו של הקומדיה דל'ארטה.
כבר אצל מולייר אפשר למצוא ב"דון ז'ואן" פיארו.
הגילום המיוחד של הפנטומימאי ז'אן-גספאר דבורו הפכו את הדמות למפורסמת בכל העולם.
פיארו זה אינו רשע, אלא מעורר רחמים, ומתאים לתפקידי מאהבים.
הוא תמים ומלנכולי וכמובן אילם.
היצירה המפורסמת ביותר שמנציחה גם את פיארו וגם את יוצרו, דבורו, היא הסרט "ילדי גן העדן" של מרסל קרנה משנת 1945.
בשנת 2008 הופיע פיארו על הבמה בישראל בהצגה "מנוחת הליצנים" בתיאטרון אל-מידאן.