כל מה שרצית לדעת על פינגווין (טיל):
פינגווין הוא טיל שיוט נגד-ספינות מונחה תת-אדום לטווח קצר עד בינוני המיוצר על ידי חברת קונגסברג דיפנס & אירוספייס הנורבגית החל משנות השבעים המוקדמות.
הוא הטיל נגד-ספינות המערבי הראשון שיוצר עם ראש ביות תת-אדום (בניגוד לטכנולוגית הנחיית מכ"ם פעיל שהייתה נפוצה בטילים נגד-ספינות מערביים).
הטיל מכונה בצי האמריקני AGM-119.
לטיל גרסאות לשיגור מכלי שיט, כלי טיס וסוללות חוף.
יותר מ-1,200 טילי פינגווין לסוגיו יוצרו עד כה.
הטיל מונע על ידי מנוע דלק מוצק.
ניתן לתכנת את הטיל טרם השיגור כך שיעבור דרך נקודות ציון כדי לעקוף מכשולים קרקעיים.
עם התקרבו למטרה הוא מבצע תמרונים אקראיים עד שפוגע בה קרוב לקו המים ומתפוצץ בתוכה באמצעות מרעום השהייה.
פיתוח הטיל החל באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי "קונגסברג ואפנפבריק" (שמאוחר יותר שינתה את שמה ל"נורסק פורדוארסטקנולגי", ואחר כך ל"קונגסברג דיפנס & אירוספייס" כחטיבה של קונגסברג גרופן) בנורבגיה בעזרת סיוע כספי של הצי האמריקני.
הטיל תוכנן במקור לשימוש מספינות טילים קטנות ומסוללות חוף נגד נחתות וספינות ליווי של האויב שינסו לפלוש לנורבגיה דרך הים.
גרסת סימן 1 נכנסה לשירות מבצעי ב-1972 בצי המלכותי הנורבגי.
ראש קרב שלה היה מסוג סימן 19 במשקל 113 ק"ג.
הסימן 1 אינה נמצאת עוד בשימוש.
גרסת סימן 2 של הטיל נכנסה לשירות מבצעי ב-1980.
בגרסה זו הוארך טווח הטיל ל-30 ק"מ בהשוואה ל-20 ק"מ של הסימן 1 בתקיפות לא ישירות.
גרסת סימן 3 של הטיל תוכננה במיוחד לשימוש במטוסי ה-F-16 של חיל האוויר המלכותי הנורבגי, אך ניתן להתאימה גם לשיגור מכלי שיט.
היא נכנסה לשירות מבצעי ב-1990.