כל מה שרצית לדעת על פיצויים עונשיים:
פיצויים עונשיים הם פיצויים שמוטל על מזיק לשלמם, והם נוספים על פיצויים בעבור הנזק שנגרם – יש בפיצויים אלה אלמנט של ענישה והרתעה.
התפיסה העקרונית של הדין היא שפיצויים הם סעד תרופתי.
מטרתם היא לפצות אדם על נזק שנגרם לו.
בדיני הנזיקין שולטת תפיסה זהה, לפיה על הפיצוי הנפסק להסיר את הנזק שנגרם לניזוק במידת האפשר, באמצעות תשלום כספי.
ביסוד הדין שולטת מטרה תרופתית המטפלת באדם כלפיו בוצע מעשה העוולה.
באמצעות הפיצויים מנסה הדין להגשים את תכליתו הראשונה במעלה, שהיא השבת הניזוק למקום בו היה אלמלא מעשה הנזיקין.
מול הניזוק ניצב המזיק עליו מושתים הפיצויים בגין העוולה שביצע.
הפיצוי מחושב על בסיס הנזק שנגרם על ידי בחינת תוצאת מעשה המזיק.
לרוב המוקד הוא בתוצאה עצמה, קרי הנזק שנגרם.
משמעות הדבר היא שעל בית המשפט להעריך את שווי הנזק והוא בלבד יקבע את גובה הפיצוי לניזוק כך שזה האחרון יפוצה על עצם קיום הנזק ולא על כך שנגרם לו נזק.
ההערכה מתבצעת באמצעות נתונים שמציג הניזוק בבית המשפט במטרה להוכיח את הנזק שנגרם.
נתונים אלו, מלבד הוכחת הנזק, אף מכמתים את הנזק ומשקפים עבור בית המשפט מה שוויו.
בית המשפט אף מכיר בנזקים שאינם בממון, ברכוש או בגוף ופיתח שיטות להערכתם הכספית.
בתכלית דיני הנזיקין עומדת התפיסה שאין אדם חב בפיצויים אלא בגין הנזק שגרם.
עקרון זה מקבל ביטוח בהתניית האחריות בנזיקין בקיומם של נזק שהוסב לניזוק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לבין אותו הנזק, כפי שמסביר השופט ריבלין בפרשת אטינגר (להלן).
מטרה נוספת של דיני הנזיקין היא ההרתעה היעילה.
תשלום פיצויים בדיוק בגובה הנזק אמור להביא את המזיק למצב בו אינו מרוויח מהעוולה שביצע ולכן לא ישתלם לו לשוב על מעשיו.
פיצויים נמוכים מהנזק עלולים להביא למצב בו משתלם למזיק להזיק.
עדיף לו להזיק ולפצות בגין הנזק שגרם מאחר שעלות מניעת הנזק גבוהה מהפיצוי במקרה מעין זה.
פיצויים גבוהים מהנזק אמנם יהוו הרתעה יעילה כל עוד שוויים גבוה מעלות המניעה מאחר שלא ישתלם למזיק לשוב על צעדיו המזיקים אולם הם עלולים להביא איתם תוצאות בלתי רצויות אחרות.
למשל ענישה של מזיק שלא ביצע את הנזק בכוונה ולא הייתה לו אפשרות להימנע מלהזיק.
במקרה מעין זה תושג הרתעה מאוד נמוכה מאחר שנזקים שנגרמים שלא בכוונה ומתוך רשלנות לא יימנעו.
פיצויים עונשיים הם פיצויים כאלו הגבוהים מהנזק.