כל מה שרצית לדעת על פסיכולוגיה השוואתית:
פסיכולוגיה השוואתית (באנגלית: Comparative Psychology) הוא שדה מחקר בתחום הפסיכולוגיה, המתמקד בתצפיות ומדידות של התנהגויות בעלי חיים.
הגדרה זו שנויה במחלוקת וחלק מהחוקרים מרחיבים אותה ומגדירים פסיכולוגיה השוואתית כחקר יחסי גומלין המתקיימים בין אורגניזמים שונים, ובכללם אינטראקציה המתקיימת בין בני אדם ובעלי חיים.
חוגים אקדמאים נוספים יטענו כי גם הגדרה זו מצומצמת, וכי מטרתה של הפסיכולוגיה ההשוואתית היא להרחיב את המחקר גם להתנהגותו של האורגניזם ביחס לעצמו, ולא רק בהתנהגות הנצפית בין יצור חי אחד למשנהו.
לאחר שסקר את עבודתם של עמיתיו, העלה דונלד דוסברי, מבכירי החוקרים בתחום, הצעה לפיה על הפסיכולוגיה ההשוואתית לשים לה כמטרה עליונה את ניסוחם של כללי יסוד אוניברסליים, הנוגעים הן ליחסים שנצפים בין בני אדם לבעלי חיים, והן להתנהגותו של האורגניזם, ביחס לעצמו.
בנוסף לכך, ישנן אסכולות בפסיכולוגיה המחקרית הטוענות שהמונח פסיכולוגיה השוואתית כושל בבואו לתאר את הפעילות שנעשית בשדה מחקר זה, ולכן יש לשנות את שמו.
לעומת זאת לא הוצעה בינתיים כל אלטרנטיבה עדיפה, ושמו של תחום זה נותר בעינו.
הגדרה מקיפה יותר לפסיכולוגיה השוואתית היא: מחקר המודד את האבולוציה (היסטוריה פילוגנטית והסתגלות לשינויים), וההתפתחות (היסטוריה אונטוגנטית ומכניזם) של ההתנהגות בקרב אורגניזמים.
השימוש בגישה ההשוואתית מאפשרת למתבונן להעריך את מטרותיה של ההתנהגות מארבע פרספקטיבות שונות אשר משלימות זו את זו, ופותחו על ידי ניקו טינברגן, חוקר ידוע בתחום הפיזיולוגיה וההתנהגות של בעלי חיים.
הראשונה: לעתים רבות תעלה השאלה עד כמה נרחבת השפעת ההתנהגות בקרב מינים שונים, או כמה נפוצה התנהגות רצונית בקרב בעלי חיים? השנייה: כיצד תורמת ההתנהגות הרצונית לתהליך הרבייה וההישרדות של בעלי חיים המכוננים אותה, כלומר, האם בעלי חיים אלו בהכרח הישרדותיים ופוריים יותר מאורגניזמים שלכאורה חסרי תכונות התנהגותיות? שתי תהיות אלה מהוות את הבסיס לחקר סיבותיה של ההתנהגות.
השלישית: אילו מנגנונים מעורבים בתהליך הפקת ההתנהגות? כלומר אילו מרכיבים פסיכולוגיים, התנהגותיים וסביבתיים הכרחיים על מנת לייסד מתווה התנהגותי בעל צורה קבועה? הרביעית: שאלה מחקרית נוספת שעלולה לצוץ היא: אילו גורמים לימודיים או חברתיים, צריך היחיד לספוג על מנת שיוכל לשייך לעצמו מבנה התנהגותי מסוים? שתי השאלות האחרונות מהוות בסיס לחקר הגורמים המשתנים שמרכיבים התנהגות.
(לפירוט רחב יותר ראה ארבע השאלות של טינברגן).