כל מה שרצית לדעת על פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד:
פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד (באנגלית: Dred Scott v.
Sandford) (מראה מקום: 60 U.
S.
(19 How.
) 393) הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1857, שהיווה מקרה ראשון, מאז פסק דין מרבורי נגד מדיסון, שניתן 54 שנים קודם לכן, שבו ביטל בית משפט זה חוק של הקונגרס.
דרד סקוט היה עבד אמריקני, שנקנה על ידי אדם במדינת אילינוי ונלקח על ידי אדונו לטריטוריה החופשית מעבדות מינסוטה ואחר כך למיזורי, שבה העבדות הייתה חוקית.
לאחר מות אדונו פנה סקוט לבית המשפט וביקש שיכירו בו כאדם חופשי.
בית המשפט במיזורי קבע כי הוא אדם חופשי, אולם בית המשפט העליון של מיזורי קבע כי הוא עבד והחזיר את הנושא לערכאה נמוכה יותר.
במקביל פנה סקוט לבית משפט פדרלי, אך בו הפסיד במשפט.
הוא ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שקבע כי אין לו זכות עמידה בפני בית המשפט.
פסק הדין, שנכתב בידי נשיא בית המשפט העליון רוג'ר טוני, נתן מספר קביעות שהשפעתן נרחבת לכל הקהילה האפרו- אמריקנית:
זכות העמידה – טענה מיקדמית במשפט היא, שלסקוט, כעבד שחור, אין זכות לעתור לבתי המשפט.
בית המשפט העליון קיבל את טענה ומצא כי לשחורים, בין אם הם עבדים ובין אם חופשיים, אין זכויות אדם מהיותם "בני מדרג נמוך יותר מבני האדם" ועל כן לעולם אינם יכולים להפוך לאזרחי ארצות הברית.
זכאות לחירות על סמך שהייה באזור חופשי מעבדות – סקוט תבע את חירותו על סמך עובדת הימצאותו כארבע שנים בשטחים חופשיים.
בית המשפט קבע כי עבד כפוף לחוק הנהוג במדינת אדונו ולא לחוקי המדינה בה הוא שוהה.
עבדות בטריטוריות המערביות – פשרת מיזורי, שהייתה חוק שהתקבל בקונגרס ב-1820 כפשרה בין מצדדי העבדות ומתנגדיה הגבילה את העבדות למדינות הדרום.
בית המשפט, למרות שלא נדרש להחליט בסוגיה, קבע כי פשרת מיזורי בטלה ומבוטלת, מאחר שהיא מפרה את התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית הגורס כי אין לגזול מאדם את רכושו.
פסק דין זה נחשב לאחד הגורמים שזרזו את פרוץ מלחמת האזרחים של ארצות הברית ואת יצירת התיקונים ה-13, ה-14, וה-15 לחוקת ארצות הברית, שהעניקו, בין השאר, זכויות אדם לשחורים בארצות הברית.
התיקון ה-14 נחשב לאבן דרך בשאלת החלת סעיפי מגילת הזכויות האמריקנית לא רק על הממשל הפדרלי אלא גם על המדינות עצמן.