כל מה שרצית לדעת על פרה-דרדנוט:
פְּרֶה-דְרֶדְנוֹט (מאנגלית: Pre-dreadnought) הוא כינוי לשלב בהתפתחותן של אוניות מערכה, בעיקר בין השנים 1890 עד 1905.
אוניות המערכה פרה-דרדנוט התפתחו מאוניות מחופות שריון (Ironclad) שנבנו בעשורים שלפני כן; הן נבנו מפלדה, והיו מוגנות במעטה שריון.
חימושן כלל תותחים ימיים כבדים בצריחים, יחד עם סוללות של תותחים משניים ואף שלישוניים.
הן הונעו במנועי קיטור מונעים בפחם.
תקופת אוניית המערכה פרה-דרדנוט התאפיינה גם במעבר לתכנון מסודר על פי הגיון ברור, שהיה משותף לרוב הציים בעולם המערבי.
זאת, בניגוד לתקופה הקודמת, שבה נבנו עשרות טיפוסי אוניות מערכה עטויות שריון, כל אחת עם הגיון שונה מחברתה.
בתקופת אוניות הפרה-דרדנוט התקבל עקרון תכנון מסוים (כפי שיפורט להלן) שבעקבותיו נבנו תריסרי אוניות.
תקופה זו התאפיינה גם בכניסתם של כוחות ימיים חדשים לזירה, כמו גרמניה, יפן, וארצות הברית, בצד התעצמותם של הכוחות הימיים המסורתיים, שהעיקריים שבהם היו בריטניה, צרפת, ורוסיה.
הקרב הימי העיקרי בתקופת הפרה-דרדנוט היה קרב צושימה, בין הצי היפני לצי הרוסי, שהתרחש ב-27 במאי 1905.
ב-1906 השיקה בריטניה אוניית מערכה מהפכנית בשם אה"מ דרדנוט.
אונייה זו הייתה שונה בתצורת החימוש העיקרי שלה ובמערכת ההנעה שלה, ולמעשה הפכה את כל אוניות המערכה שהיו קיימות עד אז למיושנות.
השינוי שעשתה השקת הדרדנוט היה כה מהפכני, עד שכל האוניות שנבנו אחריה, על פי הדגם שלה, בכל ציי העולם, נקראו "דרדנוט"; כל אוניות המערכה שנבנו לפניה, על פי התפיסה המיושנת יותר, נקראו "פרה-דרדנוט".
למרות שהיו מיושנות, מילאו אוניות מערכה פרה-דרדנוט תפקיד חשוב במלחמת העולם הראשונה, וכמה מהן אף שרדו עד מלחמת העולם השנייה.