כל מה שרצית לדעת על פרוטאין קינאז C:
פרוטאין קינאז C (Protein kinase C, ובראשי תיבות: PKC) הוא שם כולל למשפחה של חלבוני פרוטאין קינאז, המזרחנים את חלבוני המטרה שלהם על חומצות האמינו סרין או תראונין, וכך מפעילה מעבר אותות.
קבוצת חלבונים זו מכילה חמישה עשרה איזוזימים באדם, המחולקים לשלוש תת-משפחות בהתבסס על דרישות השליח השניוני: קונבנציונאלי (קלאסי), מקורי (novel) ולא-טיפוסי (atypical).
המבנה של PKC מכיל יחידת בקרה ויחידה מזרז הנקשרות יחדיו לאזור ציר.
אזור הציר נשמר לרוב באיזופורמים השונים.
דרישות השליח השניוני באיזופורמים משתנות בהתאם לאזור הבקרה.
ברוב חלבוני ה-PKC המבנה הקריסטלוגרפי של האזור המזרז לא נקבע, פרט ל-PKC תטא ויוטא, שהם בעלי דמיון רב לקינאזות אחרים אשר בהם המבנה הקריסטלוגרפי נקבע.
בעת שפעול, אנזימי PKC עוברים לקרום התא על ידי חלבוני RACK.
אנזימי PKC ידועים בפעילותם ארוכת הטווח, הם נשארים פעילים גם לאחר שאות הפעולה המקורי או גל הסידן חלפו.
זה לכאורה מושג על ידי ייצור של דיאציל גליצרול מפוספטידילכולין על ידי פוספוליפאז.
חומצות שומן יכולות גם הן להשתתף בפעילות ארוכת הטווח.
PKC קלאסי, הכולל את האיזופורמים α, βI, βII ו-γ, דורש להפעלתו יון סידן, דיאציל גליצרול (DAG) ופוספוליפיד מסוג פוספטידילכולין.
PKC מקורי כולל את האיזופורמים δ, ε, η ו-θ ודורש דיאציל גליצרול, אך אינו זקוק ליוני סידן כדי להיות מופעל.
ה-PKC הקלאסי והמקורי מופעלים על ידי אותו נתיב מעבר אותות כמו פוספוליפאז C.
PKC לא-טיפוסי, לעומת זאת, הכולל פרוטאין קינאז Mζ ו-ι או λ, אינו זקוק לדיאציל גליצרול או ליוני סידן לשם הפעלתו.