כל מה שרצית לדעת על צבע יסוד:
צבע יסוד הוא צבע שאינו תלוי בצבעים אחרים, כך שלא ניתן ליצור אותו על ידי ערבוב צבעים אחרים ביחסים מסוימים.
בדרך כלל מגדירים קבוצה של שלושה או ארבעה צבעי יסוד, שיכולה לפרוש את מרחב הצבע.
הגדרה זו איננה נאמנה לגמרי למציאות, שכן כדי לכסות באמת את כל מרחב הצבע נדרש מספר גדול יותר של צבעי יסוד, אך היא טובה דיה לרוב השימושים היומיומיים – משלושה צבעי יסוד ניתן ליצור את רובם המכריע של הצבעים.
ישנם שני תחומים עיקריים שבהם נהוגה חלוקה לצבעי יסוד: צבעי יסוד של האור – תאורה, צגים, טלוויזיות, מצלמות וידאו ומקרנים מחד, ואמנות ודפוס מנגד.
המשותף לכולם הוא הצורך ליצור מגוון גדול ככל שניתן של צבעים שונים, תוך ערבוב מספר מועט של צבעי יסוד.
ההבדל המהותי בין שני תחומים אלה הוא האם מדובר ביצירת אור בצבע כלשהו, או ביצירת משטח שצבעו נקבע כשהוא מואר.
צגי המחשב והטלוויזיה פולטים אור, ובמקרה זה כל צבע שמתווסף מוסיף את האור הנפלט.
לעומת זאת, באמנות ובדפוס כל צבע שמוסיפים לתערובת בולע ומפחית מהאור שיחזיר המשטח הצבוע.
לכן נקראת השיטה הראשונה "חיבור צבעים", והשנייה – "חיסור צבעים".
בהתאם, יש שתי הגדרות מקובלות לקבוצות צבעי יסוד – קבוצה אחת בכל תחום.
הקבוצה הראשונה היא אדום, ירוק וכחול (RGB), המופיעה לדוגמה בהקשר של צגי מחשב.
הקבוצה השנייה היא ציאן, מג'נטה וצהוב, המופיעה לדוגמה בהקשר של לוחות צבעים בדפוס והדפסת כל הצבעים על ידי עירבובם בתוספת לוחות שחור ולבן.
ביישומים פחות טכניים מדפוס, למשל ציור או גרפיקה, מכנים את השלשה כחול – אדום – צהוב בשם "שלושת צבעי היסוד" שלמעשה הם שלושת פיגמנטי היסוד (צבענים).
באמצעות שלושת הצבעים האלה ניתן ליצור מגוון רחב של צבעים, אך פחות מאשר השלשה ציאן – מג'נטה – צהוב.