כל מה שרצית לדעת על צנריה:
צנריה (בגאורגית: წანარეთი, מילולית: צַנַרֶתי, יוונית: Tζαναρια ) הייתה מחוז היסטורי בקווקז של ימי הביניים, שהשתרע בעיקר על הפינה הצפון-מערבית של מחוז מצחתה מתיאנתי שבגאורגיה, בשטח נפת ק'זבגי של היום.
במובן הצר, המונח צנריה מתייחס ל"ערוץ צנרתי" ("წანარეთის ხევი", צַנַרֶתיס חֶבי, נקרא מאוחר יותר חבי) והתייחס ברשומות הגאורגיות מימי הביניים לאזור מסביב למעבר דריאל, שהיה מאוכלס בצנרים.
שבט שוחר קרבות זה היה ידוע כ"סנרים" (Sanars) בסיפרי ההיסטוריון תלמי.
על פי ההיסטוריון הערבי, מהמאה השמינית, אל-מסעודי, היו הצנרים נוצרים, שייחסו את מוצאם ל"ניזר איבן מעד איבן מורד", ואחר מכן לענף של משפחת עקיל.
ייחוס זה נדחה באופן מוחלט על ידי חוקרים מודרניים, ומוצאם של הצנרים אינו ברור.
לפעמים נטען כי הם נצר לסרמטים (Sarmatians) .
ולדימיר מינורסקי, פרסולוג (חוקר איראן) יהודי רוסי, מצד שני, האמין כי הם היו דוברי נאח (באצב, צ'צ'נית, אינגושית, ג'והורי).
ללא קשר למוצאם, נראה כי הצנרים אימצו, במהלך השנים, הרבה סממנים של התרבות הגאורגית, כולל שפה ודת וכתוצאה מכך התמזגו באופן מוחלט בגאורגים, לקבוצה האתנוגרפית ה"מוחבים", שהתגוררו באזור היסטורי-גאוגרפי, בצפון מזרח גאורגיה, בשכנות לאוסטים, שנקרא חֶבי (ხევი), והיו ידועים עד לאחרונה כצאנים או צוֹנים.
חשיבותם של הצנרים עלתה בתקופה שבה הערבים שלטו ברוב הקווקז.
הצנרים מרדו כנגד הפולשים בשנות השבעים של המאה השמינית, ולפי ההיסטוריון והגאוגרף הערבי, אל-יעקובי, ביקשו עזרה מהביזנטים, הכוזרים ומהסקעליבה (سقالبة).
השבט המורד הפך במהרה לכוח דומיננטי במחוז ההיסטורי קאחתי, ומילא תפקיד חשוב, בשנת 787, בהייתהוות של נסיכות קאחתי, עם התואר הנדיר של העומד בראשה, "כורבישוף" (הממלכה נקראה כורבישופות).
המקורות הערביים מאותה תקופה השתמשו במילה "סנריה" (Sanãryia) כדי לציין את הנסיכות.
נראה כי הצנרים נחלשו באופן משמעותי בתחילת המאה התשיעית, כששבט יריב, הגרדבנים, השליט את ואצ'ה ככורבישוף של קאחתי, בשנות השלושים של המאה התשיעית.
בסוף המאה העשירית, צנריה נפלה תחת כיבוש ממלכת הרתי, אשר מלכה, יוהאן סֶנֶכֶּרים (იოანე სენექერიმი), אשר מלך בשנים 951-959 אימץ את הכינוי "מלך הצנרים".