כל מה שרצית לדעת על צפיה:
צפיה (בערבית: صفية; 613 – 673 בערך) הייתה אחת מנשותיו של מוחמד.
צפיה הייתה בתו של חי בן אחיטוב, ממנהיגי שבט בני נדיר.
היא נולדה באל-מדינה בשנת 613 לערך.
מוחמד דרש מבני שבט נדיר לקבל את האסלאם, או לעזוב.
לאחר מצור ארוך, נאלצו היהודים להיכנע, כלומר, למסור לו את הקרקע ואת הנשק.
הם עצמם ניתצו את בתיהם ועמסו את המפתנים של הבתים על גמליהם.
כדי להראות שאינם מנוצחים יצאו בתופים וכנורות.
הנשים לבשו פאר.
הם עזבו חלקם לח'ייבר, וחלקם ליריחו.
אביה של צפיה ומשפחתו החליטו להישאר באַל-מַדִינָה והצטרפו ליהודים של שבט קוריט'ה.
צפיה נישאה לכנאנה אבן אבי אלרביע בן אבי אלחקיק, במקור מח'ייבר.
לאחר מצור ממושך, החליטו בני קוריט'ה להיכנע.
לפני הכניעה הצליחו צפיה ובעלה לצאת מאַל-מַדִינָה ולברוח לח'ייבר.
כאשר פתחו בני קוריט'ה את השערים, אסרו הערבים את כל הגברים.
מוחמד יצא אל השוק באַל-מַדִינָה, חפר חפירות וצווה לכרות את ראשו של כל גבר יהודי שיסרב לקבל את האסלאם.
הגברים הובאו אליו אחד אחד לפי הצו.
הטבח נעשה בפניו של מוחמד עצמו.
המתת היהודים נמשכה יום שלם.
עלי בן אבי טאלב, בן-דודו וחתנו של מוחמד, קיים את זוועת השחיטה בידיו ממש.
הראשים הותזו והגופות הושלכו אל בור מחוץ לעיר.
כשנקרא אביה של צפיה, חי בן אח'טב היה לבוש משי עם שלל צבעים.
הוא קרע את לבושו למען לא יחלקוהו ביניהם המוסלמים.
ידיו היו כבולות אל ערפו, כשראה את מוחמד אמר: "באלוהים אין אני מאשים את עצמי בגלל שנאתי אותך.
אולם אשר יבגוד באלוהים יעכרנו האלוהים".
אחרי כן צנח.
ראשו נכרת.
הטבח נמשך בלילה לאור הנרות.
הגופות הושלכו אל הבורות ונערמו עליהם ערמות של עפר.
כל מי שהגיע לבגרות הוצא להורג.
הנשים והילדים נמכרו לעבדות.
הביזה הגדולה, אדמות, נשק, ילדים ונשים נתנו למוחמד שהיה חסר מקורות מחיה, אמצעים לשלוט על אל-מדינה ולהמשיך במסע כיבושים בכל ערב.
היישוב היהודי הבא שנכבש על ידי מוחמד היה ח'ייבר, נאת מדבר העשירה והפוריה בערב.
ח'ייבר הייתה מיושבת ביהודים מקומיים וחלק מיהודי נד'יר עברו לשם.
בין השבויות שנתפסו לאחר כיבוש ח'ייבר הייתה צפיה, בת חי בן אח'טב שנרצח בליל הטבח של קוריט'ה.
מוחמד בחר בה מבין השבויות ולקחה לאישה כשלל מלחמה.
בעלה, כנאנה אבן אבי אלרביע נלקח גם הוא בשבי.
מוחמד רצה להתנקם בו נקמה אכזרית.
הוא ציווה להביאו אליו ודרש ממנו למסור לו את אוצרות משפחת אבי אלחוקיק שהכילו מרגליות וכלי הזהב ועדיים.
כנאנה סרב.
מוחמד ציווה לענותו ולסרוק את בשרו במסרקות ברזל ובשיפודים לוהטים.
אחרי כן התיזו את ראשו.
מוחמד ציווה לרצוח גם את אחיו סאלם.
את צפיה, אשת הנרצח, הכריח לעבור ולצפות בגופות ההרוגים.
צפיה הייתה יפת מראה.
מוחמד הכיר אותה עוד בצאתה לגלות עם בני נד'יר מאַל-מַדִינָה.
את הנישואין עם צפיה חגג מוחמד בח'ייבר.
בליל הכלולות אישה בשם אום סולים בת מילחאן אם אנס בן מאלכ מונתה לטפל בה.
היא קישטה אותה וסרקה אותה.
אחד מאנשי מוחמד, אבו איוב ח'אלד בן זיד אחי בני אלנג'אר מונה כשומר אישי עליה.
איבן הישאם מספר כי משראה ח'אלד שמוחמד בחר בה לאישה, הזהיר אותו מפניה ואמר לו שעליו להיזהר מאישה מבין הכופרים שהרג את אביה, את בעלה, ואת בני עמה, פן תעשה לך רעה.
אז נתן לו מוחמד את התפקיד לשמור עליה ומפניה.
נשי מוחמד היו ממררות את חייה; הן קראו לה "הנערה היהודיה".
אך מוחמד היה מנחמה ואמר: אל תבכי, כי אביך אהרן ודודך משה שליח האלוהים.
צפיה האריכה ימים יחסית לתקופתה.
כשנישאה למוחמד הייתה בת 17, ובמותה הייתה בת 60.
לא היו להם ילדים.
היא הייתה עשירה מאד כי ירשה רכוש רב מאבותיה.
היא מתה בשנת 50 להג'רה (673 לספירה) בימי הח'ליף מועאויה הראשון, ונקברה בבקעה סמוך לשערי אל-מדינה.