כל מה שרצית לדעת על קואלה:
קוֹאלה (שם מדעי: Phascolarctos cinereus; בשפת האבוריג'ינים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא מין יונק כיס יחיד בסוגו מסדרת הקנגוראים.
בטבע, נפוצה הקואלה ביבשת אוסטרליה בלבד, בעיקר במזרח; היא חיה באזורי חורשות האקליפטוס, והיא החיה יחידה שניזונה מעליו של האקליפטוס.
הקואלות מבלות את מרבית זמנן, כ-18 שעות ביממה, בשינה.
בשאר הזמן הן תרות אחר מזון.
הראשונים שראו את הקואלה הראשונה היו המתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה, הקואלה הייתה מהסוג המכונה כיום "ניו סאות וילס".
לקואלה פרווה פלומתית ורכה.
רוב גופה מכוסה בפרווה אפורה-חומה, אך אזור הבטן, אזור הפה והאוזניים לבנים.
האף גדול יחסית ושחור, וצורתו כעין אליפסה.
אורכו של פרט בוגר כ-70 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 14 קילוגרמים לזכר דרומי ל-5 קילוגרם לנקבה צפונית.
לקואלה אין זנב.
קיימות קואלות לבנות, אך הן נדירות ביותר.
הן אינן לבקניות, כפי שעשויים לחשוב.
בשל פרוותן הלבנה רגישות הן לקרני השמש ובעלות סבירות גבוהה יותר לחלות בסרטן.
הקואלה נעזרת בטפריה החדים ושרירי רגליה וידיה המפותחים כדי להיאחז בעץ האקליפטוס החלקלק ולטפס על גזעו מבלי ליפול ארצה.
האחיזה החזקה מאפשרת לקואלה אף לישון על העץ ללא חשש מנפילה.
לאחיזה זו מסייעים ככל הנראה הרכסים ("טביעות האצבע") שיש לאצבעות הקואלה בדומה לאדם ולפרימטים.
הקואלה מעדיפה עלים צעירים של מספר מיני אקליפטוס מסוימים, ועל כן היא נודדת בעונות השנה השונות בחיפוש אחר מזון.
הקואלה אינה צורכת נוזלים על ידי שתייה, וכל המים להם היא זקוקה מסופקים לה על ידי אכילת עלי האקליפטוס, שבהם כ-50 אחוזים מים.
בהתחשב בכך שגם בלא הפרעה הקואלה בררנית מאוד וניזונה רק ממזון מצומצם מסוג אחד, ובעקבות בירוא יערות לצורכי תעשייה, הצטמצמו עד מאוד אזורי התפוצה שלה באוסטרליה, ונעשים מאמצים לשימור האקליפטוסים, בהם תלויות הקואלות באופן מוחלט לתזונה ומגורים.
בראשית המאה ה-20 חלה ירידה משמעותית במספר הקואלות בשל מחלות וציד.
משנת 1936 אסור לצוד באוסטרליה את הקואלה על פי חוק, ואף הוקצו לה שמורות המגינות עליה מפני האדם.
נקבת הקואלה ממליטה אחת לשנתיים גור יחיד, ונושאת אותו בכיסה, כיתר חיות הכיס, במשך שישה חודשים.
עם תום תקופה זו, מטפס הגור על גבה של אמו ונשאר צמוד לגבה עד לגיל שנה לערך.
לקואלות, כמו לבני-אדם יש חמש אצבעות, אלא שלקואלה יש שני אגודלים ושלוש אצבעות ובעזרתם היא תופסת את ענף העץ משני צדדיו.
בישראל, מוחזקים 3 פרטים של קואלה בגן גורו אשר למרגלות הר הגלבוע.
שתי נקבות – סנדי ומנדי אותן קיבל הגן אחרי מאמצים מרובים בשנת 2000, וזכר אחד – דיגירידו.
על אף שהקואלה אינה שייכת למשפחת הדוביים, נפוץ בקרב הציבור הכינוי "דב קואלה" אשר מוצמד לחיה.
זאת בשל דמיונה החיצוני לדובים; ככל הנראה, המתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה חשבו את הקואלה לסוג של דב.
אף שמה המדעי מכיל את המילה arktos שמשמעה ביוונית הוא דב.
בשל מראהן הילדותי, האף והעיניים הגדולות, הפרווה הרכה וציציות השער באוזניים, מופיעות לעתים קרובות הקואלות בתרבות הפופולרית, בפרט בסדרות מצוירות, כדמויות נחמדות ומלבבות (למשל בלינקי ביל).
קואלה וגור