כל מה שרצית לדעת על קוויטל:
קוויטל (או "פתקא") הוא פתק שעליו רשומים שמות אנשים יחד עם שמות אמותיהם, ולרוב כולל אף בקשות ומשאלות.
הפתק מוגש על פי מנהג החסידים, לאדמו"ר, המעיין בו ומברך את המגיש.
נהוג לצרף לקוויטל סכום כסף, לצורכי צדקה של האדמו"ר.
סכום זה מכונה "פדיון נפש" ובדרך כלל בקיצור "פדיון".
חסידים מאמינים שביכולת האדמו"ר לקרוא בתוך הקוויטל את צורכיהם הגשמיים והרוחניים של המופיעים בו, ולהמשיך משמים את הברכה הנדרשת למבקש, בזכותו ובזכות אבותיו.
סיפורים רבים מתהלכים בקרב חסידים אודות כוחו של הצדיק לפעול ישועות בדרך זו.
על האדמו"ר מבעלז, רבי אהרן רוקח, מסופר שבשנותיו האחרונות, כאשר הראייה הייתה קשה עליו, היה הגבאי קורא את הקוויטלעך של המבקשים את ברכתו.
לעתים כאשר הקריא הגבאי את השם רמז האדמו"ר שמשהו איננו כשורה, אף כאשר לא הכיר את האנשים שבהם מדובר, ואכן התברר שהשם שנכתב היה חלקי או בלתי מדויק.
בחלק מן החצרות החסידיות מקובל שאחד מן הגבאים משמש בתפקיד "כתיבת הקוויטלעך" עבור המבקשים להיכנס, ונהוג לשלם לו במטבע או בשטר.
בספרי חסידות מייחסים מקור קדום לעניין הקוויטל, בדברי הרמב"ן על התורה: "ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים".