כל מה שרצית לדעת על קולחוז:
קולחוז (רוסית: колхо́з, коллекти́вное хозя́йство (מידע · עזרה) – "קוֹלִיקטִיבְנואֵה חוֹזְיַאִסְטְבוֹ" – משק שיתופי) הוא כינוי למשק שיתופי בברית המועצות.
כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחװת חקלאיות שיתופיות, בהם הרװחים מתחלקים בין חברי הקולחוז.
באופן כללי הקולחוזים נחלו כישלון חרוץ וההשתתפות בהם הייתה שנואה על האיכרים.
בניגוד לסובחוז, שהיה משק חקלאי בבעלות המדינה, חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת קבועה אלא התחלקו ברװחיו ובתוצרתו.
בתקופת הקולקטיביזציה הוכרחו חקלאים רבים בברית המועצות להתאחד בקולחוזים בניגוד לרצונם ולמכור את התוצרת למדינה במחיר קבוע מראש ונמוך.
לשם דוגמה, ב-1948 היה מחיר השיפון הסיטונאי בברית המועצות 335 רובלים ל-100 ק"ג, אך הקולחוזאים קיבלו עבור כמות זו 8 רובל בלבד ואף תשלום זה נשחק בשל האינפלציה עד שעמד בתחילת שנות ה-50 על כמחצית או שליש מעלות הגידול בפועל.
מסיבה זו ואחרות, מרדו באוקראינה האיכרים נגד השלטון בשנים 1930-1933 וגרמו להשמדת אזורים חקלאײם רבים ולשחיטת בהמות (בין השנים 1929 ל-1933 נשחטו יותר ממיליון בהמות.
מעל מ-700 בהמות ליום, בממוצע).
במסגרת הקולחוז, כל חבר היה מקבל חלק מהרװחים בהתאם לכמות ימי העבודה שהשקיע בקולחוז.
אולם חוסר האמון בין חברי הקולחוז גרם לכך שהעבודה נעשתה בעצלתײם והיעילות הייתה נמוכה ביותר.
חברי הקולחוז הורשו להחזיק משק ביתי פרטי לצריכה עצמית בלבד עם אדמה בשטח של 4 דונם, בו הורשו לעבוד לאחר שמלאו את מכסת העבודה היומית עבור הקולחוז.
במקרים רבים, עיקר התפוקה של הקולחוז הייתה ממשקים פרטײם אלו.
במחקרים בשנות ה-70 התגלה, שהתפוקה במשקים הביתיים הייתה פי 15 מהתפוקה במשקים הקולחוזײם.