כל מה שרצית לדעת על קול ציון הלוחמת:
קול ציון הלוחמת הייתה תחנת הרדיו המחתרתית של האצ"ל, וכלי ההסברה העיקרי והחשוב ביותר של המחתרת.
הייתה זו תחנת הרדיו המחתרתית הראשונה בארץ ישראל.
תחילת השידורים ב"קול ציון הלוחמת".
1939
צילום של כרוז תעמולה של האצ"ל, מוצג במכון ז'בוטינסקי בתל אביב
שידורי תחנת קול ציון הלוחמת החלו ב-2 במרץ 1939.
באותו זמן פעלה בארץ ישראל רק תחנת קול ירושלים, שפעלה משנת 1936, השתייכה לממשל המנדט הבריטי ושידרה באנגלית, ערבית והקדישה מספר שעות מצומצם לשפה העברית.
בראשית פעולתה, שידרה התחנה מתל אביב שלוש פעמים בשבוע.
תחנת השידור של האצ"ל הייתה פרמיטיבית והמשדרים הונחו בתוך מזוודה קטנה הנוחה לנשיאה.
כדי למנוע מהמשטרה הבריטית לאתר את השידור, היו השידורים קצרים, כעשר דקות, ונערכו כל פעם ממקום אחר.
הציבור ידע את פרטי התחנה בעזרת כרוזים שהופצו על ידי האצ"ל, בהם אורך הגל ושעת השידור.
כל שידור פתח בנעימת "חיילים אלמונים" (לימים המנון הלח"י ולאחריו המילים: "קול ציון הלוחמת, קול ציון המשתחררת", תחנת השידור של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל".
לאחר הפיצול בין האצ"ל ללח"י, השתנתה נעימת הפתיחה לשורה "למות או לכבוש את ההר", הלקוחה מ"שיר בית"ר".
באוקטובר 1939, הופסק לזמן קצר השידור בעיקר בשל הפילוג בין אצ"ל ללח"י, לאחר שאיש הארגון, אליעזר סירקיס, פרש ללח"י ולקח איתו את המשדר.
פורשי הלח"י הקימו תחנה משלהם – קול המחתרת העברית.
את השידור הראשון קריינה אסתר רזיאל (אחותו של דוד רזיאל, מפקדו הרביעי של האצ"ל).
כעבור זמן תיארה את החוויה במלים הבאות:
"הוטל עלי לבצע את תפקידי ללא כל הכשרה מוקדמת, ורק הניסיון והזמן מורַי.
מוצפת התרגשות בל תתואר אחזתי בידי את קופסת המתכת, אותה קופסה שבאמצעותה הועבר דבר הארגון לאוזני העם [.
.
.
] בסיום השידור היה כתוב השיר 'חיילים אלמונים'.
ההוראה הייתה לקרוא אותו מן הכתב, אולם בשל ההתרגשות הרבה שאחזה בי, שרתי אותו.
למחרת נודע לי כי רבים מחברי הארגון הכירו את קולי בשעת השירה, ונאסר עלי לחזור שנית על מעשה זה.
"
בספרו "המרד", כתב מנחם בגין אודות חשיבותה הרבה של תחנת הרדיו למאמצי ההסברה של האצ"ל.
הוא כתב כי בתחילה הם שידרו למספר דקות וסילקו מיד את המשדר ממקומו, מחשש כי הבריטים יעלו על השידור.
לאחר פרק זמן מה מאסו בכך, החלו לשדר למשך פרקי זמן ארוכים יותר ופרסמו אזהרה כי "אם הבריטים ינסו לגזול מאיתנו את תחנת השידור, ישלמו בעבור הניסיון בדם.
"בעקבות איום זה שינו הבריטים טקטיקה והקימו תחנות הפרעה כדי להשתלט על התדרים בהם שידרה התחנה.
כתגובה השתמשו חברי האצ"ל במשדר משוכלל שהיה קופץ מתדר לתדר, ובכרוזים של שידורי התחנה הודגש כי על המאזינים לחפש את צליליה בתדרים שונים עם תחילת ההפרעות.
עם הזמן נעשו שידורי התחנה ארוכים ומגוונים.
בשנה האחרונה לקיומה נוספה לתחנה תוכנית מיוחדת לבני נוער – "קול ציון הלוחמת לנוער".
התוכנית ארכה כשעה ושודרה בימי שישי אחר-הצהריים וכללה חידונים, מערכונים וחדשות.
לאחר "פרשת אלטלנה" נאם בגין נאום "אני מאשים" בתחנת הרדיו וכשהוא בוכה הורה על כניעה ללא תנאי של האצ"ל, ובלבד שלא תפרוץ "מלחמת אחים".
ב-14 במאי 1948 נערך השידור האחרון ובו נאום לאומה של מפקד הארגון מנחם בגין, שהודיע על פירוק האצ"ל כארגון מחתרתי והפיכתו למפלגה הפוליטית "תנועת החרות".
בתום נאומו של בגין, שינתה התחנה את שמה ל"קול החרות" ושידרה למשך חודשיים נוספים בלבד.