כל מה שרצית לדעת על קטיים:
קטיים, Pteroclididae, היא משפחת עופות יחידה בסדרת הקטאים.
במשפחה 2 סוגים:
קטה Pterocles
קטה אסייתית Syrrhaptes
משפחה ייחודית זו נפוצה רק ב"עולם הישן"- אפריקה ואירואסיה.
את עיקר מזונם מוצאים מיניה על האדמה.
הם מזכירים בצורתם ובהתנהגותם מיני שכווים מסוג Tetrao, ובעבר קוטלגה כסוג במשפחה זו.
חוקר הטבע תומאס הנרי האקסלי (ה"בולדוג" של דרווין) חקר בשנת 1867 את שלדי העופות, וקבע אותם כסדרה נפרדת בשם Pteroclomorphae המקורבת לתרנגולאים.
אולם היבטים מורופולגיים והתנהגותיים רבים, קישרו אותה דווקא למשפחת היוניים: הכנפיים ארוכות ומחודדות, הציפורים נוהגות לעוף במהירות ולמרחק רב בין אתרי הקינון לאתרי ההזנה.
עם השנים נזנח הרעיון של סדרה נפרדת, והיא חברה כמשפחה לסדרת היונאים.
מחקר שהתפרסם בשנת 1967 והתבסס על תצפיות רבות בהתנהגות המינים, מצא קשר קרוב אל החופמאים.
בלטו מספר התנהגויות שהבדילו אותם מהיוניים: הן אינן שותות בצורה דומה, קולותיהן שונים, צורת הקינון שונה, הביצים מנוקדות ולא לבנות, הגוזל מסוגל לנוע תוך זמן קצר מהבקיעה.
דה ג'ואנה (ראש המרכז לחקר הציפורים בספרד), שוב קיטלג את המשפחה כסדרה נפרדת בשם Pterocliformes, הנמצאת בין החופמאים ליונאים.
הקטיים הם עופות מדבריים להקניים, הידועים במעופם למרחקים בחיפוש אחר מקווי מים.
הם נוהגים לשתות כמות רבה של נוזלים, בבוקר או לפנות ערב.
הם מתאספים בלהקות ליד מקווי המים, כאשר בכל להק מספר תצפיתנים שתפקידם להרתיע מפני אויבים, בשעה שהיתר מרווים את צמאונם.
הם גם טובלים את בטנם וחזם במים, הנוצות מסוגלות לקלוט כ-20 מ"ל נוזלים, כמות שנשמרת לשמש נוזלים לגוזלים, אסטרטגיית גידול צאצאים שמבטיחה את הישרדותם בתנאי המדבר הקשים.