כל מה שרצית לדעת על קרב בלנהיים:
קרב בלנהיים (אנגלית: Battle of Blenheim, גרמנית: Schlacht bei Blenheim, צרפתית: Bataille de Blenheim, IPA: /ˈblɛnəm/ – בְּלֶנֶם), שנערך ב-13 באוגוסט 1704, היה אחד הקרבות העיקריים של מלחמת הירושה הספרדית.
לואי ה-14 מצרפת שאף להדיח את הקיסר לאופולד באמצעות כיבוש וינה, הבירה ההבסבורגית, ולהשיג הסכם שלום בתנאים מועדפים.
הסכנות שבהן הייתה נתונה וינה היו משמעותיות: כוחותיהם של אלקטור בוואריה ומרשל מרסין בבוואריה איימו מכיוון מערב, ואילו צבאו הגדול של מרשל ונדום חנה בצפון איטליה והיווה סיכון משמעותי באמצעות מתקפה דרך מעבר ברנר.
וינה הייתה נתונה בסכנה גם מצד המהפכן ההונגרי פרנץ ראקוצי, שהיה יכול לאיים על גבולותיה המזרחיים.
הדוכס ממרלבורו החליט להסיר את האיומים שבהם הייתה נתונה וינה, והוביל את צבאו דרומית לבדבורג ובכך תרם להישארותו של לאופולד בברית הגדולה.
מרלבורו הצליח לעבור לאורך כ-400 קילומטרים מארצות השפלה לדנובה בתוך חמישה שבועות וללא פגיעות, באמצעות שילוב של הונאה וניהול מוצלח שנועדו להסתיר את יעדו האמיתי מידידיו ואויביו כאחד.
לאחר שאבטח את דונאוורת שעל הדנובה הוא החליט להתעמת עם הצבא של אלקטור בוואריה ומרסין, לפני שמרשל טאלאר יצליח להביא תגבורת דרך היער השחור.
אולם, המפקדים הפרנקו-בווארים לא היו מעוניינים להילחם עד שמצבת הכוחות שלהם תתמלא.
הדוכס ממרלבורו נקט במדיניות של ביזה בבוואריה על מנת לאלצם לעשות כרצונו.
הטקטיקה שלו לא הצליחה, אך כאשר מרשל טאלאר הגיע עם כוחותיו על מנת לתגבר את צבא האלקטור מבוואריה, הגיע גם הנסיך אויגן מסבויה עם תגבורת משלו עבור מרלבורו, ושני הצבאות נלחמו על גדות הדנובה, בקרבת הכפר הקטן בלנהיים שבדרום גרמניה המודרנית.
קרב בלנהיים נחשב לאחת מנקודות המפנה של מלחמת הירושה הספרדית.
הניצחון הגדול של הברית הבטיח את שלומה של וינה מפני הצבא הפרנקו-בווארי, ובכך מנע את קריסת הברית הגדולה.
בוואריה נאלצה לנטוש את המערכה, ותקוותיו של לואי ה-14 לניצחון מהיר סוכלו באופן סופי.
צרפת ספגה למעלה מ-30,000 נפגעים, כולל המפקד טאלאר עצמו, שנשבה ונלקח לאנגליה.
לפני שהסתיימו הקרבות של 1704 הצליחו כוחות הברית לכבוש ערים נוספות באזור גרמניה של ימינו, כהכנה לפלישה לצרפת עצמה ב-1705.