כל מה שרצית לדעת על קריסטיאן לופא:
קריסטיאן לופא (בפולנית: Krystian Lupa; נולד ב-7 בנובמבר 1943 ביאסטז'מביה-זדרוי (Jastrzębie-Zdrój), שלזיה עילית) הוא במאי תיאטרון פולני.
לופא התחיל לימודי פיזיקה באוניברסיטה היאגלונית של קרקוב, אולם חזר בו מתוכניותיו, למד אמנות וסיים בשנת 1969 לימודי גרפיקה וחרטות באקדמיה לאמנויות של קרקוב.
למד אחר כך שנתיים קולנוע בבית הספר הלאומי לקולנוע בלודז' ובהמשך עוד ארבע שנים בימוי תיאטרון בבית הספר הלאומי הגבוה על שם לודוויק סולסקי בקרקוב.
את הקריירה שלו כבמאי התחיל בתיאטרון נורוויד בילניה גורה באזור הסודטים המערביים.
תקופת עבודתו לבשה אופי ניסויי מובהק.
אחרי שתי הצגות אישיות, ביים במיוחד יצירות מאת מחזאים פולנים בני זמנו כמו גומברוביץ' ("איבון, נכיסת בורגונדיה" (1978), "החתונה" (1984)) או ויטקייביץ', ("הפרגמטיסטים" (1981), "מציאיי קורבובה ובלאטריקס" (1986), "שובו של אודיסאוס" (1981)) נציג של תיאטרון האבסורד המטאפיזי.
באחד ממאמריו באותן שנים, תחת הכותרת "תיאטרון ההתגלות", הציג לופא את השקפת עולמו על התיאטרון ככלי לבדיקת גבולות האינדיווידואליות ולחצייתם.
בשנת 1985 בתיאטרון סטארי בקרקוב הוא הציג את התמצות הראשון של מחקריו – המופע "עיר החלום", לפי הרומן הפנטסטי "בצד השני" מאת אלפרד קוביןכעבור שנה הוא התקבל לעבוד בתיאטרון סטארי, כשהגעתו שם ציין תפנית בניסוייו.
לופא התמקד יותר במימד האתי באמנות, ומרבית ההצגות שביים נלקחו מן הספרות הרוסית או אוסטרית.
עיבד או העלה לבמה יוצרים כמו מוזיל ("החולמים" (1988), "רישומים של איש ללא תכונות" (1990)), דוסטויבסקי ("האחים קרמזוב" (1990)), רילקה – ("מאלטה או טריפטיך הבן האובד" – לפי "הרישומים של מאלטה לאורידס בריגה" (1991)), תומאס ברנהרד (Kalkwerk – "המפעל לסיד" ו-Auslöschung "הכחדה" (2001), "עמנואל קנט", "המשפחה.
ריטר.
דנה.
פוס" (1996), "הפרעה" (2013 – בתיאטרון הלאומי לה קולין בפריז), צ'כוב ("פלטונוב" 1996, "שלוש אחיות" – בפסטיבל סתיו ב-1988), הרמן ברוך (הסהרוריים, 1995 – בפסטיבל סתיו של פריז, 1998).
בשנת 2002 עיבד את "האמן ומרגריטה" מאת מיכאיל בולגקוב וב-2006 יצר "זרתוסטרא" לפי ניטשה ואיינאר שלף.
אחרי "Factory 2" על חייו של אנדי וורהול, שהוצגה בתיאטרון הלאומי לה קולין בפריז, יצר את "פרסונה.
מרילין" ו"הגוף של סימונה", מחזות שהוקדשו לדמויותיהן של מרילין מונרו וסימון וייל, אחר כך ביים את "חדר המתנה", לפי "קטגוריה 3.
1" מאת לארס נורן בתיאטרון פולסקי בוורוצלב, ושהוצגה שוב בתיאטרון הלאומי דה לה קולין בפריז בשנת 2012.
בעיני לופא, היוצר תכופות (פרט לתפאורה ולפעמים המוזיקה של הצגותיו) את העיבודים והתרגומים של הטקסטים מהם שואב השראה, משיכתו אל מחברי רומנים, באה מההשקפה לפיה המחזאים חושבים יותר מדי במושגים של תיאטרון במקום מושגים של החיים.
מהרומנים הפיק קריסטיאן לופא מופעים ארוכים ומרתקים (שלושה ערבים רצופים עבור "מלטה", ושש-שבע שעות – עבור "האחים קרמזוב" וה"רישומים של איש ללא תכונות".
לדעת ז'אן פייר תיבודא, "קיים אצל לופא זמן תיאטרון מיוחד במינו, עקשני, ארסי, מתרחב.
לא הולכים לראות הצגה של לופא, אלא מתיישבים בתוכה, כאילו באי כלשהו.
התיאטרון ומשחק השחקנים מאבדים בו את ה"אפקטים" שלהם.
אז צצים מחדש דימויים ילדותיים, המטשטשים, בבת אחת, את צלצולי השעון המעורר, מהווים מעין פתח אל ניקוד מוזיקלי דיסקרטי או מעין חתיכת לחם הנופלת ברעש של קריסטל.
יש לו איזה נטייה מדביקה להאריך את זמן ההצגה עד הקץ, מתוך חושניות מסוימת, מתוקה ונוסטלגית.
"החל משנת 1983 קריסטיאן לופא מלמד בימוי תיאטרון בבית הספר הלאומי לתיאטרון ע"ש לודוויק סולסקי, מ-1993 כפרופסור.
הוא כיהן כדקאן הפקולטה לבימוי בית הספר בשנים 1996-1990.
לפי כתב העת הפולני "Film" קריסטיאן לופא הוא הומוסקסואל מוצהר.