כל מה שרצית לדעת על רפאל דל ריגו:
רפאל דל ריגו אי נונייס (ספרדית: Rafael del Riego y Nuñez; 9 באפריל 1784 – 7 בנובמבר 1823) – גנרל ספרדי ופוליטיקאי ליברלי.
דל ריגו נולד ב-9 באפריל 1784 (מקורות אחרים טוענים 24 בנובמבר 1785) ב"סנטה מריה דה טונס" (Santa María de Tuñas) שבאוסטריה.
אחרי שהשלים לימודיו באוניברסיטת אוביידו ב-1807, הוא עבר להתגורר במדריד, ושם הצטרף לצבא.
ב-1808 במהלך מלחמת העצמאות הספרדית הוא נשבה על ידי הצרפתים ונכלא באל אסקוריאל משם הצליח להימלט.
ב-10 בנובמבר השתתף בקרב "אספינוזה דה לוס מונטרוס", שבו שוב נפל בשבי.
שלושה ימים אחר כך נשלח לצרפת ובסופו של דבר שוחרר משביו.
הוא נדד באנגליה ובנסיכויות גרמניה וב-1814 חזר לספרד והצטרף שוב לצבא בדרגת לויטננט קולונל.
במהלך 6 שנות האבסולוטיזם הוא הצטרף לבונים החופשיים ולליברלים בקשר כנגד המלך פרננדו השביעי.
ב-1819 הקים המלך 10 גדודים על מנת להלחם בתנועות השחרור של דרום אמריקה.
ריגו מונה למפקדו של הגדוד האוסטרי.
אך ב-1 בינואר 1820, במקום בשם קבסס דה סן חואן לא רחוק מהעיר קדיס החל במרידה יחד עם קצינים נוספים, ודרש את החזרת החוקה של 1812.
עימות זה היה הפתיחה לתקופה ההיסטורית שנקראה בשם שלוש השנים החוקתיות 1820-1823 ובו הוחזר המשטר הליברלי שבוטל על ידי מלך ספרד פרננדו השביעי בשנת 1814.
כוחותיו של ריגו צעדו דרך ערי אנדלוסיה בתקווה להתחיל התקוממות אנטי מלכותית, אבל האוכלוסייה המקומית הייתה אדישה ברובה.
עם זאת, בגליסיה החלה התקוממות אשר התפשטה במהרה בכל ספרד.
ב-7 במרץ 1820 הוקף ארמון המלוכה במדריד בחיילים בפיקודו של הגנרל בלסטרוס, וב-10 במרץ הסכים המלך להשיב את החוקה על כנה, ויוחסה לו האימרה "נצעד ביחד, ואני הראשון בשביל החוקתי".
הממשלה החדשה ה"פרוגרסיסטית" שהוקמה קידמה את ריגו לדרגת פילדמרשל ומינתה אותו ל "קפטן חנרל" של גליסיה.
ב-8 בינואר 1821 נטל פיקוד על אראגון ועבר לסרגוסה.
ב-18 ביוני של אותה שנה נשא לאישה את בת דודתו "מריה טרסה דל ריגו אי בוסטילוס".
ב-4 בספטמבר 1821 נכלא באשמת שווא של תמיכה ברפובליקניזם, עקב מרידה רפובליקנית כושלת.
למרות זאת, הפופולריות שלו התגברה ובמדריד פרצו הפגנות בדרישה לשחררו.
במרץ 1822 נבחר לקורטס (בית הנבחרים הספרדי) ובסופו של דבר שוחרר מהכלא.
בקונגרס ורונה שהתקיים בדצמבר 1822, החליטו מדינות הברית הקדושה כי ספרד ליברלית תהווה איום על מאזן הכוחות באירופה, מאחר שכמה מרידות ליברליות שנערכו באירופה בראשית שנות העשרים של המאה התשע-עשרה נעשו בהשראתה.
צרפת נבחרה איפוא להחזיר את המלוכה אבסולוטית לספרד.
ב-7 באפריל 1823 חצה הצבא הצרפתי את גבול ספרד, בפלישה של יותר ממאה אלף איש חיילים צרפתיים אשר נודעה בשם מאה אלף הבנים של לואי הקדוש (cien mil hijos de San Luis).
ריגו פיקד על הארמייה הספרדית השלישית שנלחמה בפולשים ובקבוצות שתמכו במלוכה.
אך עקב בגידה הוא נשבה ב-15 בספטמבר בכפר "אנקווילס" ונלקח למדריד.
אף שהוכרזה חנינה מוחלטת, חצר המלוכה הכריז על ריגו כבוגד, כיוון שהיה אחד מחברי הפרלמנט שהצביעו בעד נטילת סמכויות מהמלך.
ריגו נתלה בככר "קבדה" שבמדריד ב-7 בנובמבר 1823
הימנונה של הרפובליקה הספרדית השנייה (1931 – 1939) "הימנו דה ריגו" (Himno de Riego) נכתב לכבודו של ריגו.
כיום מתנוסס דיוקנו בבניין הקורטס.